התשובות דווקא כן מסובכות.
תתכונני, כי זה הולך להיות ארוך. כבר כתבתי לך שאוכל לנמק לך.
נתחיל בחלק הקל. סקנדינביה. בניגוד לדעתך היא דווקא כן מודל. מודל לשני דברים.
הראשון הוא שמדובר בארצות שמאז מלחמת העולם חיו בשלום בינן לבין עצמן ועם אחרות. שום גורם לא טען לזכותן או לאי זכותן או זכות תושביהם על אדמתן. כל זאת נכון עד לאחרונה. וכאן מתחיל המודל השני, זה הצפוי לעתיד לבוא.
יש שם כיבוש זוחל שהם מתחילים לחוש בו ולחשוש מפניו.
כמה זמן לדעתך ייקח למיעוט המוסלמי שהתנחל שם ברשות ובפתיחות לשנות את פני החברות הללו? יש האומרים שחמישים שנה בערך. דהיינו ולידיעתך, (אם אכן את בת 28), כאשר תקרבי למלא את תוחלת חייך תמצאי שהסקנדינבים המקוריים כבר לא יהיו רלוונטיים יותר, או שיהיו קרובים למצב הזה. מי יודע? אולי תזכרי אז את דבריי אלה ותוכלי לאשש או לשלול אותם.
ובכך נוצר הקשר לישראל.
אני מאלה שרוצים בשתי מדינות לשני עמים. לצערי הרוב בארץ עושה כדי למנוע זאת ולא בגלל שהוא חושב אחרת (למעט מיעוט של ממש) אלא מפני שהוא איבד אימון בכך שהצד השני אכן מעוניין בכך.
כל התנאים הנדרשים על ידי הצד השני נועדו לדבר הפוך מכך.
רוצה דוגמאות טובות?
מצריים קיבלה את כל שטחיה שהוחזקו על ידינו ואף חתמה על הסכם שלום. האם את חשה שבאמת הישגנו יחסי שלום מצידם? כל שהם עושים הוא להצדיק את מתנגדי השלום מצידנו ואף להוכיח לנו שהשלום הזה תלוי על בלימה. אפילו את מראית העין לא טרחו לתרום לטובת העניין.
ירדן חתמה הסכמי שלום אינו במסגרתם נסוגנו משטחים שעובדו על ידי חקלאים ישראלים כפשרה (אולי מוצדקת) בגלל טענה לבעלותם עליהם. כמו כן מועברות לידם כמויות קבועות של מים מבלי שתהיה התחשבות בשנה שחונה או לא.
אז מה שווה הסכם השלום עם ירדן נכון להיום? הרי הוא תלוי על בלימה בשל אחת משתי האפשרויות: או שהמלך ייסוג מהם תחת לחץ פוליטי פנימי או שהוא עצמו ייעלם בסופו של דבר. רוב מוחלט של תושבי ירדן הם פלשתינאים והם אלה שיחסלו את הסכם השלום לאחר לכתו של המלך. שלא יהיה לך ספק, הוא ילך. זה רק עניין של זמן. סביר להניח שגם בכך יאשימו אותנו.
כך שלפני שמתפשרים צריך לדעת לאן דברים מובילים או עלולים להוביל בסבירות גבוהה (ואפילו נמוכה ראויה להתייחסות), ומה הערבויות שאם נגיש להם את מגש הכסף, אכן גם נזכה להגיע לארץ המובטחת (על פי דרכך). אם יוצגו הערבויות יתכן ונשמח לוותר על אותם קווים אדומים של החושבים אחרת ממך, כדי שיאחדו לקווים שלך.
נעבור לפגיעה באנשים אחרים. כאן את נכנסת לפינת שאולי משמעותה היא: לא ראיתי, לא ידעתי, לא שמעתי ואולי גם לא הבנתי.
קצת נתונים היסטוריים.
בתחילת הכיבוש הרומי היו בארץ קרוב לשני מליון ושבע מאות אלף יהודים ועוד כשלוש מאות אלף אחרים בני עמים אחרים מהסביבה.
תוך כ- 1600 שנים, עם תחילת השלטון העותמאני, הארץ הייתה שוממת כמעט לגמרי מתושביה. נותרו כאן (לפי מפקד שהתקיים אז) 120,000 תושבים בלבד מהם כ-14,000 יהודים והשאר מוסלמים (הרוב) ונוצרים.
כך נשאר הדבר כשהוא יציב למדי (פחות או יותר- למעט אולי גידול טבעי או זניח) עד תחילת שיבת ציון. אלה עובדות.
עם התחלת ההגירה היהודית לארץ החלה גם הגירת הערבים לכאן. בעיקרה בשל העובדה שעם בוא היהודים נוצרו כאן הזדמנויות עבודה ומסחר. כל האדמות שבהם התנחלו היהודית דאז - לא נכבשו אלא נקנו מערבים, לא בהכרח בגלל הבעלות כמו בגלל החזקה. אדמות אחרות היו מנועות בקנייה, (אדמות מדינה).
אם כל הנ"ל למעלה זה נכון, ואת מוזמנת לבדוק זאת ולנסות להזים את דברי, הרי שמבחינה היסטורית הן לזמן הארוך והן לפרק הזמן הבינוני, איני יכול לראות את מי בדיוק נישלנו. יתר על כן, התחושה שלי שאפילו נושלנו.
כמובן שאי אפשר להתווכח עם תהליכים היסטוריים ובדרך כלל לא ניתן להשיבם לאחור. כך גם צ"ל עם זכויותיהם האמתיות או המדומות של אלה הנהנים מאהדתך. אין זה אומר שהם אינם קיימים ואין זה אומר שלא צריך להימצא פתרון.
כרגע מוצעים לפלשתינאים 23% משטח הארץ שבין הים לירדן כאשר חלקם באוכלוסיה הכוללת הוא כ-13% כך שמבחינה זו ודאי שאין קיפוח. השאלה אם זה מספיק לצד השני? לא ניראה לי שכך המצב. לכן ניראה לי שכרגע הקווים האדומים קרובים מידי אלינו ויותר מאשר אליהם. ובהתחשב בכך שהם אלה שדורשים יותר מכך, אולי באמת צריכים ללכת אתם רק על בטוח.
בפרק הבא (אם תרצי שאמשיך), אתמקד במה שקל יותר, בתולדות 90 השנים האחרונות בהיבט שהעלית, ועליו בלבד.
אם את מוכנה לאתגר, אני לוקח על עצמי לנסות לשנות את התמונה שבעינייך.
דרך אגב, כל מה שכתבתי לא שווה דבר (מבחינתך) אם התכוונת שהמודל שלך הוא מדינה דו לאומית. שכן אז נקדים אפילו את סקנדינביה.
אשמח להשגות מצידך המערערות את טיעוניי.
בברכה