פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 199 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-10 חודשים רשימת שפילברג מרטין
היה זה עוד ערב אבוד בבית משפחת דר. אמא השתעממה לבדה, וחיכתה לי ולדורי שנחזור, כדי שנוכל כולנו להשתעמם יחדיו. כשהגענו אל דלת הבית, צלצלתי בפעמון.
"אמא, תפתחי", דרשתי, "זה אני ודורי". "מי שם?", שאלה אימנו, "אני לא מגיעה לעינית". "זה אנחנו, תפתחי", ביקש דורי.
אמא השתכנעה, ופתחה את הדלת קלות. אני ודורי התפרצנו פנימה.
"היי, אמא", פניתי, "יש אוכל?". "יש עוף", השיבה. "לא עוף, אוכל...", מיקדתי את בקשתי. "נשארו שתי חתיכות עוף", פירטה אמא, "אחת לך, ואחת לאחיך". "כמה מפתיע", התאכזבתי. "לא דיברתי אליך", הבהירה עופרה, "דיברתי לדורי". "בעצם, לא נאכל את העוף של הערב", התחרטתי, "וגם לא את העוף שנשאר מהצהריים, כי אכלנו במסעדה. מישהי בשם שרית פתחה מסעדה שנקראת על שמה. זאת אחת שיצאתי איתה פעם. האמת, שנפגשנו רק פעם אחת, בגלל זה אמרתי שיצאתי איתה פעם". "הבנתי שהיא מכירה אותך", גילה דורי, "לפי זה שהיא לא התייחסה אליך". "אמא, איפה את מחזיקה את החלב?", בדקתי. "אתה עוד שותה את החלב של אמא?", גיחך דורי. "מה פתאום חלב?", נחרדה, "כבר אכלת!". "אבל לא שתיתי", הסברתי, "בסך הכל אכלנו ארוחה ב'שרית'". "אתה שותה חלב אחרי ארוחה בשרית?", נבהלה. "אכלתי ארוחה חלבית ב'שרית'", הצטדקתי, "בעצם, במקום לשתות חלב, אני אוכל משהו חלבי. תכננתי לראות סרט, ולהזמין פיצה".
אמא הזהירה שלא להזמין מ"פיצה דומינו", כי הם עשו לה פעם קטע מסריח. כשהיא הייתה באיטליה, היא התקשרה להזמין מהם פיצה, והחצופים האלה אמרו לה שהם לא באים עד איטליה.
הרגעתי שאני מתקשר ל"פיצה פיצוי", ושאלתי כמה להזמין. אמא סירבה בטענה שהבצק עושה לה בצקת, אבל כשהודעתי לה שאנחנו משלמים, היא הזמינה משפחתית עם זיתים, וביקשה שיחתכו לשש חתיכות, כי היא לא גומרת שמונה. אני בדרך כלל מבקש שלא יחתכו, כדי שייחשב שאכלתי רק חתיכה אחת. התקשרתי להזמין, ובינתיים התחלנו לראות את הסרט.
הדלקתי את הטלוויזיה על ערוץ National Geographic, וראינו "חיות בסרט".
אמא שאלה למה הציפור שבסרט מנקרת את הגוזל שלה. הסברתי לה שהיא לא האמא היחידה שמתעללת בצאצאים שלה, ושהציפור מנקרת את הגוזל כדי לנקות אותו. מה שנקרא במס הכנסה "ניקוי במקור". אמא שלפה שאלה המתאימה לדייט כושל או לדינמיקה קבוצתית, והתעניינה אם הייתי חיה, איזה חיה הייתי. עניתי שהייתי בז, כי אני בז לה, ושהיא בטח הייתה עוף. אם היא הייתה זברה, היא בטח הייתה רובצת לה ליד איזה אריה. אמא שלי לא מבינה כלום בטבע. היא חושבת שהצבע של המים בים הוא כחול, כי אומרים: "כחול אשר על שפת הים". היא לא יודעת שמים הם שקופים, ושבמי הים רואים את השתקפות השמים. לכן, אגב, בלילה הם שחורים. גם בחיות היא לא מבינה. היא חושבת שלקנגורו קוראים בשם שלו כי הוא שם את הגור שלו בכיס הקטן, או בגלל שהכיס שלו הוא "קן-גוּרוֹ". יש סברה שכשהבריטים הגיעו לאוסטרליה, הם שאלו את אחד הילידים איך נקראת החיה הזאת, והוא ענה להם: "קן גורו", שזה באבוריג'ינית: "לא מבין". מכאן שבאבוריג'ינית "קן" זה "לא", ו"גורו" זה "מבין".
אמא התייאשה שנמאס לה מסרטי טבע, ודרשה שנעביר לסרט אמיתי.
העברתי לאחד מערוצי הסרטים.
אמא ביקשה ממני לסדר את הצבע, כי הסרט הזה בשחור-לבן. הפניתי את תשומת לבה לכך שהרגע היא ראתה שבערוץ אחר יש צבע, אז היא טענה שהבעיה היא רק בערוץ הזה. ניסיתי לשכנע אותה שהסרט הזה צריך להיות בשחור-לבן, כי זה "רשימת שינדלר" של סטיבן שפילברג.
אמא אמרה שהיא שמעה על הסרט הזה, "רשימת שפילברג", ושהיא הבינה שסטיבן שינדלר הזה הוא אחלה "סרטן", עושה סרטים. זה כמו שלהיסטוריון היא קוראת "עבריין". לימדתי אותה שצריך להגיד מפיק או במאי, וששפילברג הוא "אחד במאי". סיפרתי לה שהוא זכה באוסקר, שינדלר.
אמא תמהה למה לשפיגלר הזה לא היה כסף להוסיף צבע.
"בטח שהיה לו", פסלתי, "אבל זה סרט תקופתי". "לא נכון!", פסלה, "היה צבע בסרטים גם בתקופתי!". אמא התאכזבה שהסרט הזה ממש לא מצחיק. הזדעקתי ש"רשימת שינדלר" זה לא סרט מצחיק, והיא חזרה שזה בדיוק מה שהיא אמרה.
דורי ציין שזה סרט שואה, אבל אמא השקיטה שהוא לא כזה גרוע. דורי דייק שזה סרט על השואה, ואמא לא הבינה למה אצל שפילברג הנאצים אף פעם לא מנצחים. היא שיתפה אותנו שהסרט שהיא הכי אוהבת הוא "החברים של אלכס חולה אהבה משיכון ג'". אני שיתפתי שאני מת על סרטי אימה, כי יש בהם "עלילת דם", וששפילברג ביים גם סרט אימה, "מלתעות", שהיה בו "כריש דם". עופרה חוותה דעה שהסרטים הכי טובים בעולם הם הסרטים הישראלים, ושהם גם היחידים שאפשר להבין אותם, כי הם בעברית. היא הכי אוהבת את הסרטים של אורי זוהר, "מצילים" ו"הצילו את המציץ". היא אהבה גם את הסרטים של אפרים קישון, כי גם הוא היה אחלה סרטן. אין ספק ש"קישון" הולך ביחד עם "סרטן". היא במיוחד אהבה את הסרט שלו על העולים החדשים, "סלח לי שבאתי", ואת "השוטר אז-אולי". ציינתי שאני אוהב את הבמאי הטייוואני, אנג לי, ואמא הפצירה בי שאחליט אם הוא טייוואני או אנגלי. גיליתי לה ש"נמר, דרקון" זה סרט של לי, אבל היא פסלה שזה לא סרט שלי, ושהיא לא רוצה לשמוע על סרטי טבע.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה