פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 454 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-9 חודשים יש לי רעיון אדוני sipurimtehyuot
יש לי רעיון אדוני.
"יש לי רעיון לסיפור." ציינה בפניו רגעים ספורים לפני שהרגיש את עיניו נעצמות.
"לא עכשיו, מחר, מבטיח." ענה לה בקול צרוד.
"אתה תמיד אומר את זה." העלתה נשכחות, "ואת תמיד נזכרת בשעות המאוחרות של הלילה. אני לא חושב שזה הכרחי עכשיו ואם את זוכרת, יש לי מחר עבודה ואסור לי לאחר." השיב בנחישות וכרך את הכרית בין ידיו.
"אבל מחר אני אשכח, עכשיו זה טרי."
"אז תרשמי על פתק ומחר, כשאחזור מהעבודה, אשב וארשום."
"אבל שנינו יודעים שלרשום משהו מיד מלווה בהרבה יותר רגש, מאשר לתת לו לשקוע במשך יממה ואז לנסות להיזכר בפרטים."
"אני מסכים איתך, אבל איני יכול להרשות לעצמי לקום עכשיו ולהתחיל לעסוק בכתיבה."
"אפשר לפחות לספר לך על מה זה?"
"אני אשמח אם פשוט תתני לי לישון, אני עייף ואני רוצה להיות ערני מחר. אם תשימי לב, השעה כבר מאוחרת ובעוד מספר שעות אני מוכרח לקום כדי לא לפספס את הסעה. אז אנא ממך, תפסיקי לשקוע במחשבות ותני לי לחלום."
"דבריך מעליבים מאוד. אתה תמיד מתלונן שאני לא כאן, אבל כאשר אני מגיעה אתה מתעלם. יש עוד שבע שעות עד לצלצולו של השעון, אתה יכול להקדיש שעה אחת כדי לשמוע את דברי. איני מכריחה אותך לקום ולעסוק במלאכת הכתיבה כעת, כל שברצוני הוא הקשבה."
הוא התיישב, שפשף את עיניו וחיכה למוצא פיה.
"זהו סיפור אהבה בין שתי דמויות. האחת היא אישה ענייה, שאינה יכול לפרנס את משפחה ולעזור להוריה החולים. הדמות השנייה היא גבר עשיר שמזלו התאכזר אליו והונו התנדף. הם מכירים בטיילת..."
"מספיק. זה אכן יפה ואני משוכנע שאפשר ללטש את זה ולהפוך את זה לסיפור מדהים, אך כמו שאמרתי לפני כן, אשמח אם תרשמי את זה בנקודות ותאפשרי לי ללכת לישון מעט לפני יום עבודתי."
היא השתדלה לא לבכות, הנהנה והפסיקה לשתף אותו במחשבותיה, "בפעם הבאה שתצטרך רעיון אל תפנה אלי." חתמה את דבריה בנחרצות.
הוא נאנח והתנצל. הוא יודע שהיא הסיבה שהוא עדין כותב, היא הכישרון הבלתי הנראה שלו והיא אינה מבקשת תהילת עולם או פרסום ברבים, אלא רק מעוניינת שיעריך אותה שידע שרעיונותיה אינם נשלטים כמו רעיונותיו, שאין סיבה שיתלונן על התזמון של הדברים, הרי זהו לא דבר שהיא אחראית לו.
"אני מתנצל, את צודקת. יש לי עוד זמן עד לצלצולו של השעון ואין סיבה שלא אקשיב לדברייך. אנא ממך, שתפי אותי בהמשך הרעיון." הוא פנה אליה ברכות בעודה דומעת לתוך כפות ידיה. היא הרימה אליו את ראשה וחיוך קטן נפרש על פניה. למרות הכל, היא אהבה אותו. גם אם לא דנו בכך מעולם ואינם מתכננים לעשות כן, קשרם הוא כקשר אחים ויהיה זה פסול להרוס דבר יפה כל כך.
"חשבתי על משהו חדש, אפשר?" שאלה בסקרנות, "ודאי, אשמח לשמוע הכל, רק אם תוכלי להשאיר לי זמן לשנתי, אודה לך מקרב לב."
"אל דאגה, אין אני מכריחה אותך לרשום את דברי, רצוני הוא רק שתקשיב. סיפור זה מדבר על נער המקבל במתנה עציץ מאחד מחבריו. העציץ נקרא "עץ האושר" והוא גורם לחייו של הנער להיראות שופעים ושמחים יותר. הוא מבריא את אחותו ממחלתה, מקדם אותו בעבודתו ואפילו מוצא לו עלמה נאה. הסיפור משתנה ברגע שהנער טס ושוכח להשקות את אותו אחראי לחייו המאושרים ומרגע זה, מזלו משתנה."
"זהו אכן סיפור מעניין." הוא חייך הנהן
"אני שמחה, רוצה לשמוע רעיון נוסף?" שאלה וציפתה לתשובה חיובית.
"השעון הינו עדות אילמת, גברתי, ומתוך שבע השעות שהיו, נותרו רק חמש. אשמח לשמוע, אם קצר הוא." ענה וקיווה שאינו פוגע ברגשותיה.
"זהו סיפור קצרצר על אדם המדמה מערכת יחסיים לכיסא שבור. חסרונות הקשר מדומים לפגמים פיזיים של הכיסא וכאביו של האדם היושב עליו, נגרמים מאי נוחותו. זהו סיפור על פחד מנטישה והרצון לשיפור, ניסיון לתקן וחוסר השלמה עם המצב. מה דעתך?"
"מרגש מאוד, אהיה כן ואומר שעיניי על סף הזלת דמעה."
היא הסמיקה וחייכה במבוכה, "מה דעתך שנרשום?" הציעה וידעה שבקשתה מוגזמת.
"איני יכול, עיניי נעצמות מעצמן."
"אבל, בכל זאת, אני רוצה לראות איך זה יראה לאחר מגע ידייך." החניפה בניסיון נואש לקבל את מבוקשה.
"איני רוצה להעליב שוב, אך אני מוכרח לומר לך שמעשייך חצופים ביותר." נזף בה בכעס.
"אינני חצופה אלא אמיתית. בסך הכל מדובר ברישום הדברים, אדוני וכתיבתך הופכת את רעיונותיי למעשה אומנות ואם כך, למה שארגיש חצופה לבקש זאת ממך?" היא זקפה את גבה בהתגוננות.
"משום שהתנהגותך חמדנית! אמרת בפירוש כי רצונך הוא שאקשיב, ביצעתי אותו על הצד הטוב ביותר ולאחר שקיבלת את מבוקשך, החלטת לחמוד ולצפות שאוותר על שעות השינה שלי לטובת סיפורייך. איני יכול עוד, אנחנו חוזרים על הדיון הזה יום אחר יום. אני מודע לכך שאינך שולטת ברעיונות שצפים בך, אך אין צורך לצפות בפזיזות שכולם ירקמו עור וגידים, בו ברגע. אני כאן איתך וברגע הנכון והמתאים נוכל לכתוב את כולם, אך לא היום ובטח לא כרגע." ביקר בדבריו ונשכב חזרה על גבו.
"אולי אינך זוכר, אך סיפורייך הטובים ביותר נעשו בזכותי ובשעות המאוחרות של הלילה."
"אני זוכר זאת היטב ומודה לך שאת כאן בכל רגע, אבל חוץ מחיי האומנותיים, את לא מבחינה לרגע בחיי האישים. מבחינתך, שאפספס כל פרט ופרט בתחום האישי, כל עוד אשקיע הכל בתחום האומנותי. אין זו הדרך בחיינו. אני מוכרח להיות קשוב לשני המסלולים ונראה שאת אינך מעוניינת לעזור לי בדבר."
היא נאלמה דום והוא חשב שלבסוף הגיע זמנו לישון.
"הרי שנינו יודעים שבלעדי, גם את עבודתך לא הייתה מקבל."
הוא פער את עיניו ולא ידע מה להשיב.
"איני עוזרת לך רק בתחום האומנותי, אני עוזרת לך בכל תחום חשיבתי וזאת בחיים לא זקפת לזכותי."
הוא ידע שצדק בדבריה. הרי חלק גדול מהעבודה שלו, בתחום הפרסום, קשור בה. היא הייתה שם לעזרתו וגם אז היה זה בשעות המאוחרות של הלילה, אך בימים ההם לא חשב פעמיים, מיד קם כדי לרשום את רעיונותיה, שקידמו אותו בדרכו.
"אני יודעת שאתה מסכים איתי, אני רואה זאת בפניך."
הוא התיישב במיטה והביט בה ארוכות, מתבייש בעצמו על התנהגות זו. היא חייכה מפני שידעה שניצחה שוב בוויכוח, הוא קם והלך לשידה כשהוא ממלמל בקול חרישי – "מאיזה רעיון ברצונך שנתחיל?"
אך היא לא ענתה, הוא צקצק והחל לרשום, ללא כעס הרי הוא מכיר אותה, זהו תפקידה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-9 חודשים רעיון שרי צור
שלום רב
אם אתה מעוניין להוציא ספר לאור
אתה מוזמן לפנות אלי
אני שרי מספרי צמרת ספרים מודפסים ודיגיטליים
כלקטורית החברה אני חושבת שיש לך כשרון כתיבה
ולסיפורים שלך יש פוטנציאל שיווקי
המייל שלי ; zbooks33@gmail.com
טלפון ; 0773214043
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-