פורומים » המלצות קריאה
קראת ספר טוב במיוחד? בוא וספר לנו עליו.
כתיבת הודעה חדשה בפורום המלצות קריאה
» נצפה 200 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-9 חודשים דברים שקראתי על ר' - תקשיבו מה יש לי לומר חוה קוגל
דברים שאני יודעת על ר' / אדוה בולה
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012, 222 עמודים.
אחרי שגמעתי כמה ספרים עבי כרס (פרש הברונזה, השעה בה התחלתי להאמין, הנערה עם קעקוע הדרקון, קריסטין לאורנסדוטר... ודומיהם במשקל) החלטתי שזהו. אני מחפשת משהו "רזה". תוך כדי דפדוף נתקלתי במשפט כזה: "כל מי שגר אצלנו בשכונה יודע דבר אחד: לא חשוב מאיזה בניין אתה או באיזו קומה את גר, מה שחשוב זה האם המרפסת שלך היא אחורית או קדמית." המשפט שפותח את הנובלה ששמה מעטר את הספר של אדוה בולה. זהו. נתפסתי. כנראה שהמשפט הזה מהדהד עם דברים שהיו בי, חוויות שנצורים בתוכי. ואני שמחה להודות שהשאר לא הכזיב. אגב, בספר עצמו ישנן שלוש נובלות, לטעמי שתיים ממש מצויינות ("דברים שידעתי על ר'," ו" מים עומדים", השלישית שכותרתה "זמן שאול" לטעמי קצת פחות טובה)
אדוה בולה אשה צעירה שזה ספר הביכורים שלה. היא בת לאב שקרוי אצלנו בשם "הולנדי". נולד בהולנד. נשא לאשה ישראלית והמשפחה עברה להולנד למספר שנים שלאחריהן חזרה לארץ, לשכונה בנתניה. אביה פסיכולוג או איש חינוך (איני זוכרת במדוייק)ואמה מנגנת, ויש לה 3 אחיות. בין השורות שקראתי עליה הבנתי שאדוה ואחיותיה ישנו בחדרן במיטות קומותיים.
בסיפור "דברים שידעתי על ר'" אדוה משתמשת בחומרים מתוך הביוגרפיה שלה,(ואפילו למיטת הקומותיים ישנו תפקיד בהגדרת היחסים בינה לבין אחיותיה שבסיפור) אבל אחרת. כלומר, היא מכירה את המטריה, נוטעת את הסיפור באותה הוויה ובאותו מקום. הכל דומה אבל שונה. והסיפור מרתק. באחת הסצינות הזכורות לי ביותר הגיבורה מתעוררת בבית חולים לאחר שהתעלפה ונפצעה . אמה היא אחות בבית החולים הזה ובזכות זה היא מקבלת חדר פרטי. אמה, כאחות, מגיעה לבדוק אותה או לטפל בה והילדה מייחלת שאמה תיגע בה, תסיט את השער, תחליק ידה עליו... אבל האם עניינית ופעלתנית כמו אחות מעשית. לא מפגינה שום רגש כלפי הילדה שכל כך כמהה לכך.
מהסיפור הזה וגם משתי הנובלות הנוספות עולה הצעקה לחום, חיבה, התייחסות. ישנה הרגשת בדידות ובור עמוק של חוסר. דברים נוספים המשותפים לשלוש הנובלות הוא ששלושתן עוסקות בנשים, למעשה אשה צעירה שהיא גם אם, ילדה מתבגרת (סיפור חניכה) והשלישית אשה צעירה רווקה הכמהה להנשא לאהובה המתחמק. כמו כן בשלושת הנובלות לדמויות ישנו רצון להשתקף בעיני זולתם בצורה מסויימת. כלומר, הן מציירות את עצמן באור מסויים שאינו עולה בקנה אחד עם איך שהן באמת נראות בעיני זולתן.
זה נשמע מסובך? רק מכיוון שאיני יכולה להרחיב יותר מדי את היריעה. לא הזכרתי את החיים בסיר הלחץ של השכונה, את היחסים בין ההורים בשלוש הנובלות, אין מקום לפרט על כל סיפור וסיפור למרות שכל אחד שווה כתבה מעמיקה יותר מזו שלי. מה שאני מנסה להעביר הוא שזה ספר נהדר! קריא, אמין וזורם ומשאיר טעם של עוד. אני אמשיך לעקוב אחרי אדוה בולה .
דברים שאני יודעת על ר' / אדוה בולה
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012, 222 עמודים.
אחרי שגמעתי כמה ספרים עבי כרס (פרש הברונזה, השעה בה התחלתי להאמין, הנערה עם קעקוע הדרקון, קריסטין לאורנסדוטר... ודומיהם במשקל) החלטתי שזהו. אני מחפשת משהו "רזה". תוך כדי דפדוף נתקלתי במשפט כזה: "כל מי שגר אצלנו בשכונה יודע דבר אחד: לא חשוב מאיזה בניין אתה או באיזו קומה את גר, מה שחשוב זה האם המרפסת שלך היא אחורית או קדמית." המשפט שפותח את הנובלה ששמה מעטר את הספר של אדוה בולה. זהו. נתפסתי. כנראה שהמשפט הזה מהדהד עם דברים שהיו בי, חוויות שנצורים בתוכי. ואני שמחה להודות שהשאר לא הכזיב. אגב, בספר עצמו ישנן שלוש נובלות, לטעמי שתיים ממש מצויינות ("דברים שידעתי על ר'," ו" מים עומדים", השלישית שכותרתה "זמן שאול" לטעמי קצת פחות טובה)
אדוה בולה אשה צעירה שזה ספר הביכורים שלה. היא בת לאב שקרוי אצלנו בשם "הולנדי". נולד בהולנד. נשא לאשה ישראלית והמשפחה עברה להולנד למספר שנים שלאחריהן חזרה לארץ, לשכונה בנתניה. אביה פסיכולוג או איש חינוך (איני זוכרת במדוייק)ואמה מנגנת, ויש לה 3 אחיות. בין השורות שקראתי עליה הבנתי שאדוה ואחיותיה ישנו בחדרן במיטות קומותיים.
בסיפור "דברים שידעתי על ר'" אדוה משתמשת בחומרים מתוך הביוגרפיה שלה,(ואפילו למיטת הקומותיים ישנו תפקיד בהגדרת היחסים בינה לבין אחיותיה שבסיפור) אבל אחרת. כלומר, היא מכירה את המטריה, נוטעת את הסיפור באותה הוויה ובאותו מקום. הכל דומה אבל שונה. והסיפור מרתק. באחת הסצינות הזכורות לי ביותר הגיבורה מתעוררת בבית חולים לאחר שהתעלפה ונפצעה . אמה היא אחות בבית החולים הזה ובזכות זה היא מקבלת חדר פרטי. אמה, כאחות, מגיעה לבדוק אותה או לטפל בה והילדה מייחלת שאמה תיגע בה, תסיט את השער, תחליק ידה עליו... אבל האם עניינית ופעלתנית כמו אחות מעשית. לא מפגינה שום רגש כלפי הילדה שכל כך כמהה לכך.
מהסיפור הזה וגם משתי הנובלות הנוספות עולה הצעקה לחום, חיבה, התייחסות. ישנה הרגשת בדידות ובור עמוק של חוסר. דברים נוספים המשותפים לשלוש הנובלות הוא ששלושתן עוסקות בנשים, למעשה אשה צעירה שהיא גם אם, ילדה מתבגרת (סיפור חניכה) והשלישית אשה צעירה רווקה הכמהה להנשא לאהובה המתחמק. כמו כן בשלושת הנובלות לדמויות ישנו רצון להשתקף בעיני זולתם בצורה מסויימת. כלומר, הן מציירות את עצמן באור מסויים שאינו עולה בקנה אחד עם איך שהן באמת נראות בעיני זולתן.
זה נשמע מסובך? רק מכיוון שאיני יכולה להרחיב יותר מדי את היריעה. לא הזכרתי את החיים בסיר הלחץ של השכונה, את היחסים בין ההורים בשלוש הנובלות, אין מקום לפרט על כל סיפור וסיפור למרות שכל אחד שווה כתבה מעמיקה יותר מזו שלי. מה שאני מנסה להעביר הוא שזה ספר נהדר! קריא, אמין וזורם ומשאיר טעם של עוד. אני אמשיך לעקוב אחרי אדוה בולה .
דברים שאני יודעת על ר' / אדוה בולה
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012, 222 עמודים.
אחרי שגמעתי כמה ספרים עבי כרס (פרש הברונזה, השעה בה התחלתי להאמין, הנערה עם קעקוע הדרקון, קריסטין לאורנסדוטר... ודומיהם במשקל) החלטתי שזהו. אני מחפשת משהו "רזה". תוך כדי דפדוף נתקלתי במשפט כזה: "כל מי שגר אצלנו בשכונה יודע דבר אחד: לא חשוב מאיזה בניין אתה או באיזו קומה את גר, מה שחשוב זה האם המרפסת שלך היא אחורית או קדמית." המשפט שפותח את הנובלה ששמה מעטר את הספר של אדוה בולה. זהו. נתפסתי. כנראה שהמשפט הזה מהדהד עם דברים שהיו בי, חוויות שנצורים בתוכי. ואני שמחה להודות שהשאר לא הכזיב. אגב, בספר עצמו ישנן שלוש נובלות, לטעמי שתיים ממש מצויינות ("דברים שידעתי על ר'," ו" מים עומדים", השלישית שכותרתה "זמן שאול" לטעמי קצת פחות טובה)
אדוה בולה אשה צעירה שזה ספר הביכורים שלה. היא בת לאב שקרוי אצלנו בשם "הולנדי". נולד בהולנד. נשא לאשה ישראלית והמשפחה עברה להולנד למספר שנים שלאחריהן חזרה לארץ, לשכונה בנתניה. אביה פסיכולוג או איש חינוך (איני זוכרת במדוייק)ואמה מנגנת, ויש לה 3 אחיות. בין השורות שקראתי עליה הבנתי שאדוה ואחיותיה ישנו בחדרן במיטות קומותיים.
בסיפור "דברים שידעתי על ר'" אדוה משתמשת בחומרים מתוך הביוגרפיה שלה,(ואפילו למיטת הקומותיים ישנו תפקיד בהגדרת היחסים בינה לבין אחיותיה שבסיפור) אבל אחרת. כלומר, היא מכירה את המטריה, נוטעת את הסיפור באותה הוויה ובאותו מקום. הכל דומה אבל שונה. והסיפור מרתק. באחת הסצינות הזכורות לי ביותר הגיבורה מתעוררת בבית חולים לאחר שהתעלפה ונפצעה . אמה היא אחות בבית החולים הזה ובזכות זה היא מקבלת חדר פרטי. אמה, כאחות, מגיעה לבדוק אותה או לטפל בה והילדה מייחלת שאמה תיגע בה, תסיט את השער, תחליק ידה עליו... אבל האם עניינית ופעלתנית כמו אחות מעשית. לא מפגינה שום רגש כלפי הילדה שכל כך כמהה לכך.
מהסיפור הזה וגם משתי הנובלות הנוספות עולה הצעקה לחום, חיבה, התייחסות. ישנה הרגשת בדידות ובור עמוק של חוסר. דברים נוספים המשותפים לשלוש הנובלות הוא ששלושתן עוסקות בנשים, למעשה אשה צעירה שהיא גם אם, ילדה מתבגרת (סיפור חניכה) והשלישית אשה צעירה רווקה הכמהה להנשא לאהובה המתחמק. כמו כן בשלושת הנובלות לדמויות ישנו רצון להשתקף בעיני זולתם בצורה מסויימת. כלומר, הן מציירות את עצמן באור מסויים שאינו עולה בקנה אחד עם איך שהן באמת נראות בעיני זולתן.
זה נשמע מסובך? רק מכיוון שאיני יכולה להרחיב יותר מדי את היריעה. לא הזכרתי את החיים בסיר הלחץ של השכונה, את היחסים בין ההורים בשלוש הנובלות, אין מקום לפרט על כל סיפור וסיפור למרות שכל אחד שווה כתבה מעמיקה יותר מזו שלי. מה שאני מנסה להעביר הוא שזה ספר נהדר! קריא, אמין וזורם ומשאיר טעם של עוד. אני אמשיך לעקוב אחרי אדוה בולה .
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
