הוא קר,הוא מת והלב שלי בודד.
הוא איננו,הוא נעלם,בסופו של דבר הוא לא מושלם.
הוא קפוא וגם נשמתו,הוא קפוא ואני איתו.
יש דממה,דממה חותחת,דממה שאת נשמתי הורגת.
שיניינו קפואים,סתם שתי נשמות,בלי אהבה או סיבה לחיות.
הוא מת,קפא מזמן.
אני נשמה נודדת,מחפשת סימן.
סימן לחיים,סימן לנשמה,סימן שהוא לא קפא לגמרי ויש עוד תקווה.
אבל אפילו אם יפשיר אני עוד קפואה.
אין תקווה,אין אהבה.
שיינו יושבים,סתם נשמות קפואות.
שנינו יושבים בלי תקוות או חלומות.
הוא רחוק,הוא קפא מזמן.
הוא רחוק ואני בחיים לא אקבל ממנו סימן.
שנינו קפואים וזה כל כך עצוב.
אנחנו מתים וכל העולם נעלם בפוף.
ניסיתי להחיות,ניסיתי הכל אבל גם קפאתי וזה מכשול.
מי קפא ראשון אני לא יודעת אבל הכל התחיל ממשהו כל כך פשוט כמו שפעת.
נגיף הרוע התפשט במהירות,שנינו קפואים וזאת פשוט טעות.
ניסיתי להיות שמחה ניסיתי לצחוק.
אבל ליבו הקפוא זורק אותי רחוק,רחוק.
אני קפואה ואין תקווה,אני בודדה ואין אהבה.
הקיפאון סוגר עלי יותר ויותר.
זיכרוני נמחק וזה כואב.
את פניו של הנער הספקתי לשכוח וזה מאכזב.
נמחק לי המוח,נמחקו הזיכרונות.
קפואה בפינה חסרת חלומות.
מחכה שמישהו יבוא ויפשיר.
ומחכה רק לנער ויבוא ויבעיר.
יבעיר אש שאותי תחמם,אש שאותי תנחם.
אבל גם הוא קפוא וכנראה לעד.
שנינו קפואים ואני לבד.
הזיכרונות נמחקו והכול נעלם.
קפאתי לבד בעולם לא מושלם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
