שני פילסה לעצמה בכעס דרך בין כל הארגזים לעבר הסלון, החדר שלה היה היחיד שהיה בלי ארגזים וזה מפני שנשארה ערה כל הלילה הקודם על מנת לפרוק אותו.
היא הלכה לעברם של אור ונטלי שרבצו על הספה-חסרי דאגות והסבירו בצעקות לשחקנים במסך איך לשחק ולמי להעביר את הכדור,
היום היה היום הולדת שלה, וגם יום חתונתם של דרור ואמה.
שניהם כבר יצאו מהבית לפני כשעה והיא ואחיותה וגם אור ואחיו היו אמורים להיות במספרה בעוד פחות משעה,
אבל הם לא התייחסו אליה ולטענותיה מה שגרם לה לתסכול רב, אך לבסוף פנתה למטבח ששם ערכו עדי ואסף ניסויים במה שהיה בעבר אוכל, איתם הצליחה יותר וזירזה אותם ללכת להתארגן.
לאחר מכן פנתה ללמעלה לעבר חדרו של אדם על מנת להעיר גם אותו אבל מצאה את מיטתו ריקה מאדם,
היא פנתה לחדרם של אור ואסף ולאחר מכן לחדרן של עדי ונטלי אבל הוא לא נמצא בשום חדר עד שהחליטה לבדוק על כל מקרה בחדרה שלה ושם מצאה אותו בוהה בתקרה בחיוך ממזרי.
"אחחח שני, עשיתי לך חיים קשים, לא?" צחק לעברה והיא לא יכלה להימנע מחיוך אך לאחר רגע כבשה אותו והחלה לחבוט בו עם המגגבת שהיתה בידה, "זה על זה שבגללך הייתי צריכה לעבור בין כל הארגזים ולא למצוא אותך,
וזה על זה שאני צריכה להקים אותך להתארגן למספרה כדי שלא תגיע לחתונה כמו טרזן!" הם צחקו שניהם והוא קם בזריזות ונכנס להתקלח.
לאחר מכן ירדה למטה ומצאה את אור ונטלי באותו מצב של קודם, את נטלי הצליחה בקושי רב להקים אבל אור לא זז והחל לזרוק עליה כריות כשנעמדה מול המסך.
בסוף הצליחה בתנועה זריזה לחטוף לו את השלט ולכבות את הטלוויזיה, אך הוא לא וויתר וזינק עליה, והיא מצאה את עצמה עם השלט מאחורי גבה-דבר מאוד לא נוח לכדי עצמו, ואת אור יושב עליה ומנסה להשיג אותו בחזרה.
"תחיזירי לי אותו!" סינן וניסה להשיג אותו בכוח
"אור תרד אתה מכאיב לי"
"אני ירד כש-ת-ח-ז-ר-י ל-י א-ו-ת-ו!" אמר הוגה כל אות באיטיות מעצבנת
"אני לא מבינה אותך, ההורים שלנו מתחתנים ואתה עסוק במשחק כדורגל טפשי?"
"כן, עכשיו תחזירי לי אותו!"
"לא, אולי אתה רוצה להרוס להם את היום הזה אבל אני לא אתן לך להופיע לחתונה כמו האדם הקדמון,
ואני לא מבינה מה הבעיה שלך בכלל, זה זכותם להתחתן אתה מתנהג כאילו זה פשע"
"נראה שאמא שלך מתחתנת בקלות רבה עד שבאמת צריכים לעשות את לפשע!"
היא נפגעה ונסתה להסתיר את זה "אור תרד כבר, בבקשה זה כואב לי!!" היא נסתה להסתיר את הדמעות ולמזלה בדיוק באותו רגע הרגישה את משקלו של אור יורד מעליה וראתה את זרועותיו של אדם מרימות אותו ולאחר מכן הושיט לה יד, היא קמה וזרקה את השלט בכל כוחה על אור, מקווה שזה כאב לו ועלתה לחדרה.
**********
"יופי אדיוט אחד תראה מה עשית" גער אדם באור "ועכשיו בלי וויכוחים תעלה למעלה להיתארגן, זה ברור?"
אור הנהן שותק בהרגשה כי עבר את הגבול, ועלה למעלה.
אדם נשאר לארגן מעט את כל הבלאגן שעשו ועלה גם הוא למעלה.
"שני" דפק על דלת חדרה "שני תפתחי זה אני א-" דבריו נקטעו כשפתחה שני את הדלת מוכנה לצאת, "את צריכה להתעלם לפעמים מאור, יש לו את הקטעים שלו מאז שאמא שלנו..."
"כן, אני מבינה" היא משכה באפה, "זה לא משנה לי, אני סובלת אותו מהגן...העיקר שכולם מוכנים"
"כולם מוכנים" אמר ולא הבין מדוע שני מחייכת, "אפילו אתה מוכן?" שאלה אותו מגחכת
"כי לא ידעתי שהסגנון שלך זה מגבות כחולות, כי אני באופן אישי אוהבת ללכת למספרה עם מגבת סגולה אבל לך תדע...כל אחד והטעם שלו" כעת הם שניהם צחקו צחוק משוחרר.
**********
היא התבוננה פעם אחונה במראה, ושוב אותו מראה חלומי וענוג, היא הסתכלה בהשתקפותה הדקיקה אשר לבשה את השמלה הצבועה בגוונים רכים של סגול בהיר עם נעליים תואמות, שיערה השתלשל על גבה וכתפייה החשופים בעדינות והיא חייכה, יודעת שלא יכלה לדמיין משהו יותר טוב מזה, שואפת שאיפה עמוקה פתחה את הדלת והתבוננה לעברן של אחיותה שנראו אפילו יותר טוב ממנה וכך גם אדם, אור, ואסף שנראו כאילו לקחו אותם מאיזה סרט או ספר והציבו אותם שם,
'טוב' חשבה לעצמה 'שואו טיים'.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה