אלו הם כנראה, עלי הספר
שנותנים אותותיהם לגעגוע,
מחשבה עמוקת רבדים, גיבושי החלטות,
והכרך בכלל לא דן
בעוד רומן..
הצביטות הקלות בתוך הגוף
מגיחות כנחשולים שמתפוגגים, הופכים לאדווה
לבושה בהדרת הגיון.
שנה של רגשות מהולים
לאחר שנגמלה ההחלטה
שצריך לכתום את המרירות היומיומית
שנולדה בתואנה שעם אחר זה לא היה קורה.
והלבד הזה, שגם הוא נעים, לנקבות אלפא,
מעורר מחשבות שנטרקות הצידה,
כדי לא להפוך למילים שיבראו את המציאות שתקשה-
ייתכן שנתתי לכל הטוהר הזה ללכת?
לרגישות, לעומק, לנתינה, לכשרון, לאהבה האינסופית?
איזו כף נטויה?
כף הדמות, או כף הערגה
לאבקת הקסמים שנבזקת עלייך כל בוקר
עוטפת ושומרת אותך..
עד הבוקר שאחרי..
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה