אחותי אמרה "ספר מטלטל" וזו המילה הכי טובה לתאר אותו.
בכתיבה עדינה בלי התלהמות ותאורים גרנדיוזים נחשפות טרגדיות איומות,זה לא יהיה ספויילר אם אספר כי אמא נעלמה וכעת ילדיה ובעלה מנסים לחפש אותה,
הסיפור מוצג מארבע נקודות ראות שונות כשבכל פעם הדובר משתנה .הבת הבכורה הבן הבכור הבעל ו...האמא.הסופרת נוקטת שפה חריגה ומשתמשת בגוף שני נוכח (את,אתה)מה שגורם לנו לקחת צעד קטן אחורה ולחשוב ,כי אם הגיבור הוא לא "אני" אז יתכן שיש לזה נגיעה גם אליי הקורא?
ויש לזה נגיעה ,אוהו איזו נגיעה,קוריאה או טסמניה כולנו מתנהגים אותו הדבר מסתבר,אמהות מקריבות הכל למען הילדים והילדים לא ממש מודעים ,לא באמת מעריכים, לא תמיד מבינים והרבה פעמים בועטים ומתחצפים ומזלזלים בלי לשים לב בכלל.
הספר הזה עשה לי להרים את הטלפון ולצלצל לאמא,עכשיו ,מיד, לפני שיהיה מאוחר מדי.
ספר על משפחות,על יחסי הורים וילדים בעלים ונשים על בני אדם,וגם קצת על קוריאה.
אבל בעיקר זה ספר על חרטה ,על דברים שלא נאמרו ועל כאלו שדווקא כן ,חלומות שלא הוגשמו,מטרות שלא הושגו,סליחות שלא נאמרו.
ספר שעושה חשבון נפש.
מומלץ בחום.
