פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 901 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים פריחת הדובדבן ספור בהמשכים – אברהם אוחנה. אברהם
פריחת הדובדבן ספור בהמשכים – אברהם אוחנה.
פרק שלישי מרגרט (המשך)
הרכב התניע בשניות אחדות וכריסטיאן כבר היה בדרכו לביתו, הממוקם באזור היוקרתי יותר
של העיירה הגדולה.
לאחר מהלך נסיעה של מאתיים מטרים מבית הספר הבחין ברוכב אופניים המתנהל לאיטו ליד אופניו.
ככל שהתקרב, אל הרוכב גילה שזו מרגרט. כריסטיאן עצר לידה.
"מדוע אינך רוכבת על אופנייך?" שאל.
"הו, כריסטיאן", אמרה. "מישהו כנראה חמד לצון ורוקן את האוויר מאחד מגלגלי האופניים".
"יודעת את", אמר. "הנה הצעתי. בואי נעלה את האופניים על הרכב שלי ונתקן אותן באחד המוסכים".
"לא, אין צורך" אמרה. "אבא שלי יודע לתקן היטב, אולם אשמח להצעתך להסיעני יחד עם האופניים לביתי".
"יהי כן". אמר. ובתנועה קלילה ומהירה העמיס את האופניים על אחורי הרכב. מרגרט טיפסה אל
קדמת הרכב וזה יצא לדרכו.
"טוב", אמר כריסטיאן "כעת תצטרכי להדריך אותי לכוון ביתך".
"הדרך פשוטה וקלה" אמרה. "אתה נוסע עד פאתי העיירה ובסופה פונה לשכונה הוותיקה ביותר
שם אני גרה. אני עושה זאת מדי יום תוך זמן של חמש עד שש דקות".
ואכן תוך דקות אחדות היו ליד ביתה של מרגרט.
ההגדרה "בית" לא ממש התאימה למקום מגוריה. היה זה בית צמוד קרקע קטן במקצת ומט לנפול.
כך נראו בתיה הראשונים של העיירה שנבו לפני למעלה מחמישים שנה. כל אזור המגורים נראה
רעוע ומוזנח, ורק עצי הדובדבן שעיטרו את כל השדרה הישנה והמהוהה שיוו למקום קצת חיים.
דומה שבמקום זה התגוררו רק אנשים מדלת העם שלא היה בידם לגור במרכזים חדשים יותר.
כריסטיאן תמה בלבו מנין להוריה של מרגרט כסף לשלם שכר לימוד בקולג' היוקרתי, שבו היא לומדת עתה.
יחסיהם האישים טרם בשלו עד כדי שאפשר לשאול שאלות אישיות ובמיוחד דברים שהשתיקה יפה להם.
"טוב הנה הגענו", אמרה. "תודה על ההסעה והטרחה".
כריסטיאן, פרק את האופניים, ממטען הרכב. "ניפגש מחר?" שאל,
"וודאי" אמרה. "הן אנו בבי"ס אחד. הלא כן ?"
לא כך היו הדברים. מרגרט לא הגיעה לבית הספר. לא ביום שלמחרת, וגם לא בימים הבאים. פניותיו למזכירות בית-הספר נענו בשלילה בטענה כי אין זה מעניינו.
יום שבת השעה 1400
כריסטיאן ביקש מאביו, אלכסנדר, את הרכב המסחרי, לשעות אחדות ומשנענה בחיוב יצא לכיוון
ביתה של מרגרט. תוך דקות מספר ניצב בפתח הבית הישן. לאחר שתי נקישות התייצב בפתח הבית
איש מבוגר בשנות החמישים שלו ששיבה זרקה בשערות ראשו.
"במה אוכל לעזור?" שאל האיש .
"שמי כריסטיאן, אני ידידהּ של מרגרט, ובאתי לבקרה. הן זה ימים אחדים שלא הופיעה בבית הספר
ודאגתי שמא קרה לה דבר-מה".
"אם כך אתה כריסטיאן", אמר האיש. "מרגרט ספרה לי על עזרתך. תודה לך. אה, סליחה,
לא הצגתי את עצמי. שמי מיינרד פישר ואני אביה של מרגרט. לצערי, הוסיף מיינרד,
היא בבית החולים מתאוששת מניתוח העיניים שעברה לפני מספר ימים.
"האם תרשה שאבקרה בבית החולים?" שאל כריסטיאן.
"או וודאי", ענה מיינרד, "לטובה יהא הדבר. אין לה איש מבלעדיי ומבלעדי סטלני,
אחיה הקטן בן השלוש".
"ושמא, מר מיינרד , תרצה להצטרף אליי לביקור?" שאל כריסטיאן.
"הו, לא, איני יכול לנסוע היום מטעמים שונים. וממילא אין מי שישמור על סטנלי".
"והיכן גברת פישר?", שאל כריסטיאן "האין היא יכולה לשמור על סטנלי?, הרי זו נסיעה
קצרה בלבד?"
"צר לי , כריסטיאן" אמר מיינרד, "אך רעייתי הגב' פישר נפטרה לפני שלוש שנים
בעת לדתה את סטנלי. ומותה הלם בנו קשות. לך אתה לבקר את מרגרט ומסור לה את אהבתי
ואהבת סטנלי", סיים מיינרד את דבריו..
"אני מתנצל לא ידעתי, לא הייתי צריך לחטט. אני משתתף בצערכם". אמר כריסטיאן.
בדרכו לבית החולים עצר כריסטיאן באחד ממרכזי הקניות, קנה זר פרחים וחפיסת שוקולד.
בית החולים "קליבלנד קליניק"
בדלפק הקבלה מסר כריסטיאן את שמה של מרגרט פישר ופקידת הקבלה הפנתה אותו לחדר
מספר 16 תוך הסבר שזמן הביקור המוקצב הוא 15 דקות בלבד.
"לא אשתהה יותר מהדרוש" אמר.
במטה הסמוכה לדלת, כשעיניה מכוסות בתחבושות, שכבה מרגרט. "היי כריסטיאן" אמרה.
"מנין לך שזה אני?" שאל, "הרי עינייך מכוסות?".
"אוו, זה פשוט". אמרה, "ריח האפטר שייב שלך זהה לאותו הריח בפעמים שפגשתיך.
תודה שבאת לבקר" אמרה, והוסיפה "אין לי איש מבלעדי אבא ואחי הקטן סטנלי".
"הבאתי לך חפיסת שוקולד" אמר. "רוצה את שאפתח אותה עבורך?".
"הו, כן. תודה". אמרה. "אשמח מאוד".
כריסטיאן פתח את החפיסה ונטל מתוכה 2 "קוביות" ונתן אל תוך פיה של מרגרט.
ידיה נגעו בידו, כאות הבעת תודה. "זה טעים מאוד". אמרה.
אחראית המחלקה פקדה על כריסטיאן לעזוב. "אדוני, תם זמן הביקור" אמרה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים אחלה סיפור אפרת
אבל אני כבר רוצה להגיע לחלק בו אני אבין למה קראת לסיפור פריחת הדובדבן. זה לבטח בגלל העצים שגדלים שם, אבל למה דווקא העצים?
והסיפור היה מעניין, למרות שאני חשבתי שאבא שלה שיקר בנוגע לניתוח עיניים, כי הרי נראה שאין להם כסף, מה שהופך את כל העניין יותר מוזר. חח אולי אבא של מרגרט עובד בשוק השחור =)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים לא. אברהם
אבא של מרגרט, היה אחד מאילי הנדל"ן בקליבלנד אוהיו,
מרגרט מוכשרת בצורה יוצאת דופן על גבול הגאונות. (מלגת לימודים ?)
ביטוח בריאות הציל את המצב.
פריחת הדובדבן רק כמשל, לתהפוכות.
אם אספר לך הכל עכשיו.. לא יהיה לי מה לכתוב. וזה מאוד ארוך.
בפרק הבא יש תפנית מחוץ למסגרת הסיפור.
המשך מועדים לשמחה - לך ולבני משפחתך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים הודעה שמחה ללא כותרת אפרת
לא ידעתי שהוא עובד נדל"ן. רגע, אז למה הבית שלהם נראה ישן כזה ועומד להתמוטט?
מרגרט גאונית? לא ידעתי שהיא עד כדי כך חכמה. אבל אתה צודק, לא חשבתי על מלגה.
אוהו, אני אוהבת תפניות. אני מחכה!
חג שמח גם לך, כמובן, ולמשפחתך =)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
