כולנו נבערים מדעת,
האמנם, יחידי סגולה הם הצדיקים שבסדום ועמורה,
אם קיימים כלל.
וזה בסדר.
ההכרה התאבה, הרעבה, שאינה יודעת שובע,
כן, זו שמשולה לנגיסה מעץ הדעת,
שהפכה אותנו לבורים,
איש חכם דאז, הקדים להשכיל, שבני האדם-
יצורים צמאים אנחנו, גרונינו ניחר בטרם
הגמיעה חלחלה אל מורד הושט,
סיפר שאכלנו פרי,
אל נתעצב מן המצב- יש לו סיבה!
כך הפכנו ליצור המורכב, המפותח ביותר,
נזר הבריאה, הרס הבריאה,
משורר אופטימיסט שבחר את הכינוי,
עבור החיה שהולכת על 2, זוממת דבר מה על הפלנטה,
לא יודעים שאנחנו ספקנים, מיותרים,
מחריבים מדי זמן את הטבע הנכון והטוב,
מאבדים את עצמינו לדעת, קראנו לזה העץ,
אך מתי נשים קץ?
קץ לתירוצים, כל אחד בקווי המתאר שלו,
נקרא לזה שם, דרך, דת, כל דבר שיגדיר
מהשורש גדר.
ולרגע דל נבין, שכולנו נבערים מדעת,
נחדל ממה שמכונה מודרניזציה, פיתוח, חכמה
ואין בה טיפת בינה, קורטוב של איזון
בו נפסיק לייצר כלי מלחמה,
"השכם להרגו" עבור עוד פיסת טריטוריה..
ונוכל לאהוב.. רק לרגע קט, קצר,
כזה שקט.. תמים.. כמו ולד.. שנעלם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
