מעודו לא ראה אולם מפואר כל כך. עיניו סקרו את גודלו של האולם, את המושבים העטופים בד קטיפה אדום, נוחים להפליא, בעלי ידיות מעץ מהגוני מגולף. סדורים היו המושבים סביב-סביב בחצי הגורן, חלקם בשורות וחלקם בתוך תחומה המסתורי של מרפסת מפוארת, וכל אחת מהן שמרה על פרטיותם של היושבים בה וצפנה בה את הכמוסים שבסודות.
הוא הסב מבטו מעלה אל נברשות הקריסטל שהשתלשלו מהתקרה בוהקות באור יקרות, והשתאה לנוכח עושרן ואורן. בשעתו שימש האולם מלכים ורוזנים ונסיכים ונסיכות, אשר צפו במחזות ובאופרטות, ומיטב האמנים הציגו בו את חמדת יצירותיהם. אכן, היה זה אולם ראוי לערוך בו את הכינוס.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
