צוות מדריכות ישראליות בתחום האתגרי , החברתי והנהלתי -אוכל לינה וכו' , נוסף לכך היו מכונאים הודיים ואנשי מנהלה -טבחים וכלליים שהיו אחראים לארגן את המחנה לפני בואנו למקום .כל ארבע נשים נסעו בגיפ אחד -מה שכונה בשם "צוות" ,סה"כ היו 11 גיפים' רובם מהסוג "סקורפיו" שהוא המרווח יותר ומיעוטם מהסוג "בולרו ".
רוב הטיול למעט יומו האחרון היינו במדרונות הרי ההימלאיה הירוקה ,שזה אומר 3200 מ' עד 4000 מ'וקצת ,דהיינו היינו בשטח הררי ,בדרכים הרריות ,בכפרים ,ביערות .ואכן מבחינת נופים -זה היה מדהים ,הכל ירוק למגוון צבעיו-עצים ,שיחים, פרחים ,ופשוט נשמו כל הימים אוויר של פוטו- סינתזה טהור ,טהור שפתחו את קנה הנשימה והראש . הגראס ושיחי המריחואנה גדלים שם חופשי ,לא ידעתי על כך עד שראיתי שאחת הצעירות קוטפת בקדחתנות מהעלים הללו ואז שאלתי אותה לסיבה ,היא הכניסה אותי למסתורי הצמח ,אפשר לשים בתה ,אפשר לאפות בעוגיות . כיוון והיינו רוב הזמן הזה מנותקים מהציביליזציה העירונית,הרי שהסקרנות התמקדה בנופים ובאנשי ההרים והכפרים . ואכן אנשים אלו מקרינים חביבות ,אדיבות ,מאור פנים, ותמימות שהמודרנה עדיין לא הצליחה להרסם .בגדיהם פשוטים ,צבעוניים ,בדר"כ הולכים בכפכפים או יחפים.הנשים הן אלו שעובדות קשה בשדות ,והגברים -נחים ... בביתם הם חיים בדו -קומות .הראשונה שם נמצאים בעלי החיים :הפרות ,השוורים, התרנגולות, ובקומה השנייה ישנים בני המשפחה. הוסבר לנו כי סוג כזה של חיים עם הבהמות מקורה בהקרנת חום של בעלי החיים לבני המשפחה בימי החורף .ואם מדברים על פרות -אז נכון ואמיתי -הפרות מסתובבות חופשי בכל מקום :כבישים, מדרכות, מחוץ לכפר ובתוכו ואין לפגוע בהן .רק פעם אחת ראיתי גוויה של פרה .
ערב אחד כחלק מתוכנית המסע התארחנו בביתם של משפחות מקומיות ,כל שני צוותים היו אורחים אצל משפחה כולל לינה ואוכל .ברור לחלוטין שמדובר היה במשפחות שהן מבוססות יחסית .ואנו הגענו למשפחה מופלאה של סבתא וסבא ,שני בנים בוגרים שהתחתנו ,ושלושה מתבגרים שלמדו בביהס תיכון .ונכדה אחת .הגיע גם בן דוד שידע אנגלית ודרכו התקשרנו . הבולטת מכולן הייתה אחת הכלות בחורה בת 23 בוגרת קולג' שלא דיברה אנגלית אבל הבינה ,שהייתה יפיפייה אמתית ובתוך חמש דקות תוך סיבוב שני של התוודעות שמית ,היא כבר ידעה לזהות את השם שלנו עם הדמות .כשאני ארבע ימים לאחר המסע עדיין לא הצלחתי כלפי הקבוצה .חשבתי לעצמי :אילו הבחורה הזאת הייתה נולדת וגדלה בתרבות המערבית אין ספק שהיא הייתה יכולה להגיע רחוק מאוד ביכולותיה האישיות ,המקצועיות והמגדריות .תחת זאת היא מגדלת את תינוקה ,מגישה אוכל לבעלה הנהג שחזר מעבודתו ,הכינה לנו ולכל המשפחה אוכל לארוחת הערב ולבסוף גם היא וגם הכלה השנייה רחצו את הכלים .מסתבר כי יעודה של אישה הודית שנישאת הוא לעבור ולגור עם משפחת בעלה ולשרת ללא סייג את חמתה ובני המשפחה האחרים .דהיינו כלה משרתת .אבל כמובן שם בבית באותו ערב טיפוסי ההתנהלות הזאת הייתה מובנת מאליה ,לוותה בחיוכים , בנחת של החיים .התינוקת הייתה מטופלת כל הזמן ע"י בני המשפחה האחרים .הייתה אווירה של נעימות ושלווה באותו ערב .גם מבחינת לינה -זה היה אחד מהערבים הטובים יחסית שבו היו תנאי שינה נורמליים .
טוב ,ואם מדברים על תנאי לינה ,אוכל ושירותים ,אז זה היה אתגר לא פשוט ,אפילו קשה . ישנו באוהלים ביער שבו זחלו גוקים, זוחלים ,ויתושים , אחת מהבנות בצוות הייתה לו הומופוביה מהזוחלים ,אז כדי להרגיע אותה ולהעביר את הלילה בשינה הסתדרנו כך במיטה : אני ישנה בשק השינה בצד הצמוד של הזוחלים ,היא באמצע ,ומשמאלה חברה "שתשמור עליה "בשינה .מי "שאכלה אותה "הייתה הבחורה שישנה על המזרן ע"ג הרצפה שהסתבר אח"כ בבוקר שהיה מלא זוחלים .ולמה אני מספרת זאת ?כדי להמחיש כדוגמה אחת את תחושת האחריות, הביחד , העזרה הפיזית והנפשית וההתחשבות אחת בשנייה בתוך הצוות ואנו לא היינו יוצאות דופן ,זה קרה בכל הצוותים האחרים בקבוצה . בכלל הקבוצה כללה שני צוותים של נשים צעירות רווקות או גרושות עד גיל 30 ,בקצה האחד ,ובקצה השני שני צוותים של "הדודות" כך כינו אותנו -הזקנות- שמונה נשים בגלאים שנעו בין העשור החמישים ועד השביעים .באמצע היו רוב הנשים בגלאים 30 ו-40 מכל גווני החברה הישראלית קיבוצניקיות , מושבניקיות,עירוניות ,נשואות, גרושות עם ילדים ,חד הוריות .הקבוצה הזאת שבאה מהחשש הגדול לאור התאונה והמוות שבמחזור הקודם ,הצליחה להגיע למצבים של עזרה הדדית נפשית ופיזית ,במיוחד מצד הצעירות שבקבוצה . לא פעם ולא פעמיים הן סחבו לי את התיק הארור והכבד כשכוחותיי היו בשלב קרוב לאפס ,וזה היה כל כך טבעי מצידן .הן גם היו המובילות באנרגיות הבלתי נדלות שלהן, במוזיקה , בריקודים ובצחוקים .
האוכל היה זוועה ומונוטוני.אכלנו מתוך צלחות וכוסות מנירוסטה שהיינו חייבות לשטוף ולחטא כל הזמן לפני ואחרי . האוכל כלל :אורז , עדשים ,מחית ירקות בלתי מזוהה ,ולחם שהוא מעין פיתה עירקית קטנה ,חריפה ולא חריפה .המתוק היה בדייסת אורז ,או ריבה .לא חשוב איפה אכלנו אם בשטח או בבית המקומיים או בבתי אירוח יותר נורמליים יחסית -האוכל היה אותו אוכל .חסר טעם ומשעמם.אחכ חשבתי כמה האוכל אצלנו בארץ מגוון בגלל העדות המרובות שישנם בחברה שלנו וברכתי על זה .
לינה -רוב הזמן למעט פעם אחת ישנתי בשק שינה שמעולם לא יצא לי לישון כך .זה לא היה קשה מהסיבה הפשוטה :שכאשר הגעתי לשלב השינה הייתי כל כך עייפה שלא היה בכלל חשוב או מיותר להרגיש את המיטה הקרשית הנוראית מתחת לשק השינה ,העיקר לישון .שכן היינו ערות מ0600 בבוקר עד 2300 בלילה בכל יום .כבר הרבה הרבה זמן לא ישנתי כל כך טוב .
שירותים :ברוב המסע עשינו את הצרכים בשדות ובצידי הדרך . עצרנו את הגיפים' פתחנו דלתות וביניהם נעשו הצרכים .בתחילה הייתה כל אחת לעצמה ,אחרי כמה ימים נעשה הדבר כבר בחברותא מבלי להתבייש מול הבנות האחרות ומול ההודים הגברים עד שקיבלנו נזיפות מהמדריכה על ההתנהגות הנלוזה הזאת ,אבל מי שמה לב ...המשכנו כך עד הסוף .כשהיינו בגסט האוס כמובן שהיו שרותים מערביים או בול -קליעה ,אבל החוויה הגדולה הייתה להתרחץ .אחרי כל יום מייגע כל מה שרוצים הוא להתרחץ .המצב האופטימלי היה להתרחץ באמצעות דלי שחציו מים רותחים וחציו מים קרים וממנו שולים בבקאט דהיינו מעין קערה בינונית שבאמצעותה אתה שופך את המים עליך. וזה היה הכי כיף.כולל לחפוף את השיער .הצד השני היה באי היכולת להתרחץ בכלל והיו ערבים שכאלו ,אז פשוט מתרחצים עם מטליות ניגוב .
נהיגה בגיפ - כל אחת באה עם חששות ופחדים לאור מה שקרה ,ולאור העובדה שההגה בצד ימין והדרכים לא משהו,כלומר מצד אחד תהום ומצד שני הר או גבעה או בכפר עצמו שאוטטו את דורסת את ההודי הקרוב .אז נוצרה דינמיקה של מתח ,עצבים,שליטה עצמית בקרב הצוות במהלך הנהיגה במיוחד בימים הראשונים .מבחינתי ראיתי ארבע גישות נשיות שונות : האחת זאת שהייתה הנהגת הטובה ביותר,השנייה -שפחדה מאוד אבל כדי להגביר את בטחונה עודדנו אותה לנהוג בדרך או כביש שהיה כמעט אידיאלי ,השלישית - שחשבה שהיא יודעת הכל ולא הייתה מוכנה לקבל הערות -כך שנישמתינו פרחה וחזרה כל הזמן ,והרביעית -זאת אני -שנהגה וקיבלה את הערות הבחורה שישבה לצידה אבל הדריכות הייתה במלואה .אין ספק שלנהוג בגיפים בתנאים גם של ערפל, דרכים לא סלולות ומלאות בוץ כולל נהיגה בתוך הכפרים הגדולים לנווט בין ההודים הנוהגים המשוגעים שכל הזמן צופרים שהם כאן ושתתן להם זכות קדימה כמובן מאליו , בין הולכי הרגל החופשיים שם שנדמה לא פעם שהנה אנו דורסות אותם ,בין הפרות שהסתובבו חופשי ,ובין נסיעה בתוך מנהרה חשוכה שבו רכב הודי עקף ושבר את המראה הימנית של אחד הגיפים ,והגיפ שלפניו ואחריו היו לו העיניים האחוריות והקדמיות כל זמן בשיירה , כל הנהיגה הזאת הייתה חוויה אדירה ,מפחידה ומאתגרת .
הודו -זהו בפירוש עולם שלישי .יותר מבחינתי בעיר מאשר בכפר .בכפר עוד נשמרה מידת הניקיון הטבעית ,בעיר אמירצאר שהינה עיר סיקית שבה הלכנו לראות מקדש סיקי נהדר ביופיו- עיר זה משהו שאי אפשר לתאר את הלכלוך ,הזוהמה ,הרעש , העליבות וגודש האנשים .פשוט כל מה שרציתי הוא להתכווץ ושגופי לא יגע בשום דבר מסביב . אבל מסתבר שמהפח אל הפחת ,בדרכינו למקדש היינו צריכות ללכת יחפות כברת דרך ואמרתי לעצמי באותו רגע :נו, הנמוך יכול להיות נמוך יותר כל הזמן . אבל המקדש ויופיו היו שווים זאת ,אולי אבל יש גם הודו אחרת יפה .תמימה ואנושית כל כך בכפרים .התחושה שם שהמערב אומנם הכניס רגל של המודרניזציה שלו אליהם בדברים הטכניים וקצת התרבותיים כמו טלוויזיה ,הבחנתי שהם אוהבים לראות ערוצים הודיים של סרטים משירה ועד סרט אלימות ומתח .אבל זה נשאר על המרקע ,זה אינו חודר לחיי היומיום שלהם כי זה רחוק תודעתית וגיאוגרפית ,זה משול להסתכל על רשת cnn מהארץ למה שקורה שם ,לא בדיוק שייך אלייך ,ולכן עדיין החיים בכפר מצליחים לשמור על התנהלות חברתית אנושיים כל כך ולא מנוכרים כמו בתרבות המערב .
ובקצה השני ללא כל התנגשות חברתית וקבלתה ,כשבקרנו בעיר ונכנסנו לקניון שאמור להיות מערבי ולא היה אלא חיקוי עלוב שבעלובים ,הוסבר לנו כי לקניון לא מוכנסים אנשים מהקסטות הנמוכות ,זה מקום שנועד ל"עשירי העיר "
אני הגעתי למסע מתוך רגש הרפתקה ותו לא .ואכן כך אני רואה אותו גם לאחר סיומו . העצמה נשית שהייתה מאוד מאוד דומיננטית במסע ,לא דיברה אלי ,כיוון ובגילי כבר הנני מאחורי זה ,הרגשתי שאני יכולה ללמד את המדריכה בת ה30 מהי העצמה נשית ,אבל היו נשים צעירות במסע שזה עשה להן הרבה . לא הלכתי לחפש רוחניות הודית על כל מגווניה ,וגם בהרצאות שנתנו ע"י הודיים מקומיים -זה לא עשה לי דבר , מבחינתי הדברים היו נכונים לכל אדם בכל מקום ביקום , ההיפך הרגיש לי שמשום מה יש פה אולי "עבודה זרה" וצחקתי לעצמי בתור חילונית על התחושה זאת ,שאותי לא יבלבלו לי את המוח בהקשר לזהות הדתית שלי .זה בפירוש הצחיק והפליא אותי . היו בנות שההרצאות הללו עשו להן היפוך נשמתי .
מכיוון ומדובר בהרפתקה -אז קיבלתי אותה מלוא חופניים .הייתי צריכה להתמודד פיזית בהליכה בטרק של עד שעתיים בשטח ,ולא תמיד הצלחתי בכך עד הסוף .מסתבר שהרעות החולות שלי כמו קרסול שבור , ברך תקועה והתקפי אסטמה הקשו עלי לעשות את מלוא הדרך עד הסוף .היה לי קשה פיזית וחשתי שאיני יכולה למתוח את גופי יותר ,אז היו פעם או פעמיים שויתרתי ,בתמורה נתקפתי בייסוריי אשמה ובבוז עצמי כלפי עצמי על כך שאיני עומדת בציפיות של עצמי .וזה הדבר העצוב והמייסר שהבאתי מהמסע הזה לגבי עצמי .לצד הטרקים ברגל עשינו גם רפטינג קר ומלא התרגשות וצחוקים וסנפלינג מלא אדרנלין.
הרפתקה -הייתה גם להפנים תוך יום אחד שהנשיות והחזות החיצונית שלי רחוקה מלשמור על נשיות מערבית בתנאים הללו . האודם נשאר תחוב עמוק בצימדאן ,רק הבושם היה בקרבה .
הרפתקה -הייתה לחיות בתנאים פיזיים שמעולם לא נחשפתי אליהם ועמדתי מולם ועולמי לא קרס .וזאת כאחת שרגילה להיות במלונות 5 כוכבים .
הרפתקה -הייתה להיות מרוחקת מבני משפחתי שהתפזרו בארצות שונות בעולם במקביל אלי ולא יצא לי לתקשר אתם , הגעגועים ,והבכי שנפרק בשדה התעופה היה גדול .
אם הייתי חוזרת על כך ? התשובה מורכבת . לא בנהיגה בגיפ מצד ימין , לא ברמות הכל כך נמוכות של לינה ,אוכל שירותים , אבל כן לראות מקומות ותרבותיות אחרים במסעות אתגריות.
אם יש שאלות או סקרנות -אשמח לענות .
מצורפות, תמונות של האתר שלנו המשקפות הכל
http://www.facebook.com/groups/199959473469184/