פריחת הדובדבן – סיפור בהמשכים. מאת אברהם אוחנה.
פרק שלישי – מרגרט
פעמון בית הספר צלצל שלוש פעמים וחצר בית הספר הפך כמרקחה, מכל אולמות הלימודים
נהרו תלמידות ותלמידים רבים להפסקה בת עשרים דקות.
כריסטיאן תר בעיניו אחר מקומה של מרגרט, אולם הדבר לא עלה בידו. התלמידים,כולם,
לבושים היו בתלבושת אחידה. על כן כול שנותר לו להמתין בכניסה לכיתתהּ של מרגרט
ממתין לסיום ההפסקה.
דקה או שתיים לפני תום ההפסקה הבחין בה. היא צעדה באטיות אל עבר כיתתה,
ודומה שאינה מבחינה בו כלל. כריסטיאן זכר את משקפיה עבות-העדשות וחשב שמרגרט
קצרת-רואי. רק בהיותה בסמוך לו ממש נתנה בדעתה שכריסטיאן, אותו פגשה בבוקר לראשונה,
ממתין עבורה.
"שלום כריסטיאן" אמרה. מה מעשיך ליד הכתה השישית?
"אני ממתין לך" אמר, והוסיף "תרתי אחרייך ברחבה הגדולה אך לא הצלחתי לזהות אותך
בתוך הקהל הרב של התלמידים".
"גם אני חיפשתי אחריך" אמרה, "רציתי להודות לך אך..."
פעמון בית הספר, הקורא לשוב לכיתות הלימוד, הפסיק את שיחתם הקצרה וכריסטיאן
ניצל את הדקה שנותרה עד לכניסת התלמידים לכתות ושאל את מרגרט: "האם רוצה את
שאסיע אותך לביתך בתום הלימודים? אבי השאיל לי את רכבו למספר ימים".
"הו, לא תודה". אמרה מרגרט בחיוך חושפת את שיניה - ללא הגשר שהיה עליהן
בבוקר - והוסיפה, "נסעתי לכאן על אופניים ואין רצוני להשאירם ללא השגחה.
אולי בפעם אחרת", סיימה את דבריה ונכנסה לכתה.
כריסטיאן, מאוכזב קמעה, הלך אל עבר כתתו. רק עתה נתן דעתו לחיוכה המרהיב. תמה בלבו
אם המעשייה על האופניים לא היה בה, אלא כדי להתחמק ממנו.
השיעור האחרון של אותו היום דמה לכריסטיאן כנצח. מחשבותיו נסבו ללא הרף על מרגרט.
כריסטיאן היה נאה למדי ובעל קומה תמירה. נערות רבות נשרכו אחריו, אולם זו פעם ראשונה
שהרגשתו לגבי נערה כלשהי הטרידה את מוחו יותר מרגעים אחדים. תמה בלבו מנין נובעת משיכה זו.
קריאתו של המחנך, מר מיטשל, קטעה את הרהוריו.
"כריסטיאן!" פנה אליו המחנך, "האם מתכוון אתה ללון בבית הספר?".
רק עתה שם אל לבו כי כל חבריו עזבו זה מזמן לבתיהם. כריסטיאן חייך במבוכה וענה
למר מיטשל: "הו, לא אדוני. טרוד הייתי בדבר מה". נטל את חפציו ופנה לעבר הרכב
המסחרי שעמד בודד בשולי חניית בית הספר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
