פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 824 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-11 חודשים פורקן העצמות היבשות גשם גופריתני
"הירגע ואל תזוז." שמעתי את הדהוד הקול במרחבי הזמן-מרחב. דרך מנהרת הכפור במעמקי האדמה. דרך מים זחוחים ורוטטים כמו הדם הגועש בליבי הקפוא. "עליך להקשיב לי היטב, ריין," היא אמרה. "הגעת אל נקודת האל חזור. טבעת במי האוקיינוס המשקפים את הרגע לו ייחלת זמן כה רב. מותך שלך. קצך הפרטי והאולטימטיבי."
הרגשתי מחנק בגרוני, כמו משהו ניסה לקרוע את הגרון שלי ולחדור לתוכי. "אתה מבין? התת-הכרה שלך התנפצה, לא יכולת להכיל את הכאב עוד, אז יצרת אותי מצור ליבך. והנה אני ניצבת מולך, בשר ודם הזיכרונות שלך. מנסה להפיח בך חיים מחדש. מנסה להציל אותך מקריסתך הקוסמית. אתה יודע, כשאתה תימוג, לא תיוותר עוד משמעות. האמת נמצאת בפרטים הקטנים, ביגונך." ראיתי אותה משפשפת את שתי קצוות ידיה כשהתיכה את כפותיה בתוכי, מזרימה לתוכי ארס של נוראדרנלין, מבעירה את הקפאון ההיפותרמי בו שהיתי. מנסה להחיות אותי. "אני כמובן לא אוכל לעשות זאת בלעדייך," היא אמרה. וראיתי אותה נכנסת אל שדה הראייה המטושטש שלי כשהרימה וייצבה את ראשי ומבע עיניי לתוך עיניה הערפיליות. "אתה צריך לרצות את זה," אמרה לי קטרינה בלאק. "אתה מוכרח לרצות לחיות."
התחלתי להשתנק, גרוני הצחון נפער, וכך גם חזי. עצמותיי התקמרו וליבי נפלט החוצה, מרחף באוויר בהילוך איטי, רקוב ושחור ומת. היא תפסה אותו בידיה, וקרבה אותו אליה כמו שמקרבים חתול נכה הזקוק לחום וחמלה, בזהירות ובעדינות מירבית. וג'ולייט הייתה שם, וגרטל, לטרין ופריסטין. והן הביטו בי כשצלליות החדר מרצדות על פניהן כמו מתוך גלי הים הסוער. והחדר בהק בהמהום מנורות הפלורסנט הבוהקות. "תחזיקי אותו כאן," היא אמרה כשעטתה מסיכת מנתחים. "יש לנו מרווח זמן קצר לפני שנאבד אותו סופית."
היא לקחה פיגיון מקועקע בקישוטים מיסטיים ותקעה אותו במהירות במרכז ליבי - פיצוץ חזק התיך בקירות החדר המתפוררים. הקירות נפערו וראיתי שאנחנו באמצע החלל, אסטרואידים עפו לכל עבר. "תמקמי אותנו," לחשה לה פריסטין. והנוכחות שלנו החלה לנוע במהירות האור על פני הקוסמוס הווירטואלי, חדרנו דרך שבילי הכוכבים מעבר לחורי תולעת של עולמות מקבילים.
היא סיימה לסובב את הפיגיון על צירו כמו מפתח במנגנון מכאני של דלת. הקרקע נעצרה מתחתינו והיינו תחת שמי הלילה בממלכת גשם הנוזלית.
"תכניסי אותנו פנימה," אמרה פריסטין והוטחנו לתוך מגדל השן, איפה שחלקי מנגנון השעון העצומים תיקתקו וגלגלי השיניים נעו והסתובבו על צירם הבשרני והחלוד.
קול צעדים טיטאנים נשמעו מסביבנו, ועין עצומה הביטה בנו דרך שברי חורבות החלון הפרושים אל השמיים. "איך אתן מעזות להביא את הטינופת הזו לפה?!" הוא שאל, קיסר האופל הגשום, כשראה את שאריות גופתי פעורות על הקרקע. "גשם," אמרה ג'ולייט, "אתה לא יכול לכעוס לעד. אתה תחדל מלהתקיים."
הוא צחק בקול נורא, מחרחר ומרעיד את המבנה ואת העולם כולו. "את חושבת שאיכפת לי מכל זה?", הוא אמר, מכניס את אצבעותיו לתוך הפער שהגן עלינו מפניו, מנסה לחדור אל מקלטנו.
"אתה יותר הרסני ממנו," אמרה פריסטין בקול שקט וחמור סבר, "אתה זה שתביא לסופך, וסופנו, ותהיה זו אשמתך המלאה שזכרנו יושמד לעד."
"האמיני לי," אמר, כשאצבעותיו העצומות מפרקות את המגדל וממוטטות אותו ואותנו בתוכו. "זו הדרך היחידה שנותרה."
התחלנו ליפול בין ההריסות, ומעלינו - גופו הטיטאני של גשם גוחן בכדי להטיח בנו את חבטת המוות האחרונה.
"ריין," לחשה קטי, מלטפת את פניי כשהזמן עצר מלכת, מרחפים בין שמיים נוזליים ואדמת קטיפה מתכתית. "אתה חייב לבחור. האם יהיה זה אבדון או סיכוי קלוש לגאולה?"
לפתע החל ליבי לדפוק, דמי געש ועלה על גדותיו, נימיי, ורידיי ועורקיי התאחו, עצמותיי וצלעותיי השתלבו אלו באלו, בשרי הצמיח ריפוד אנושי, המים פרצו מגרוני בבהלה. השתעלתי רגע לפני שהתרסקנו ואמרתי בקול רועד: "אני אלחם."
"תודה, ריין." היא לחשה לי במיטתנו. "תודה לך." החושך אפף את הכול. לא ראיתי דבר.
"ניצלנו?" שאלתי את הדמות המרכינה את ראשה על חזי באפלה.
"עדיין לא לגמרי," היא אמרה. "אבל השגת לנו סיכוי. אולי תהיה לנו בסוף קצת שלווה, אחרי הכול." והיא התפזרה לרסיסי ערפל ונמוגה מבעד לחלון עם הרוח הקרה כמו הכפור מאז ומעולם יפריד בינינו בבדידות ועצב אינסופיים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-11 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת שיווה
-
לפני 12 שנים ו-11 חודשים תודה לך. גשם גופריתני
-
-
לפני 12 שנים ו-11 חודשים גשם Topsy
שוב מפחיד...
אתה כותב מצויין.
אני מקווה שהכתיבה גם מעניקה לך שחרור מסויים...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-11 חודשים העבודה על הכתיבה משחררת. גשם גופריתני
-
-
