כשפקחתי את עיניי, המחשבה הראשונה שעלתה בראשי הייתה שהוא חזר. התהפכתי על צדי וראיתי אותו רוכן שם בפינה, קפוא לקיר, כמו פסיכופת שנושם את התהוות ההרג האחרון שלו.
"גשם," לחשתי, "מדוע באת הנה שוב?" הוא הרים את מבטו הקר וראיתי ששפתיו משוכות לאחור בגיחוך מעוות שהקפיא אותי במקום. "מדוע אתה מחייך?" שאל אותי והבחנתי כי הבטתי במראה והיה זה אני שבו הבטתי.
"תעזוב אותי בשקט," אמרתי והסטתי את מבטי הצידה, אך הוא היה שם, רדף אותי בכל מעודי.
נדחפתי אל מעבר למיטה, אל הרצפה. התגלגלתי בחוסר כוחות עד שנעצרתי בתיחום הקיר.
ראיתי אותו גוחן על המיטה מעליי, ידיו בין רגליו המקופלות כמו צבוע מעל טרפו, רגע לפני שזינק עלי.
"תעזוב אותי, די, בבקשה," דחפתי את פניו הגסות בכפות ידיי ממני, מועך אותן כשהוא חושף את שיניו לעברי ברוע טהור.
העפתי אותו ממני בבעיטה ולפני שנחת על הקרקע התאדה לרסיסי אבק ונעלם. הוא השתגר מאחוריי, דוחף אותי אל המראה וגורם לי לנתץ אותה בראשי. דם זלח ממצחי ופניי בחתכים ברוטאלים. "גשם, מה אתה רוצה מחיי האומללים?" קראתי אליו בייאוש. הוא ניתר כלפיי, ציפורניו החדות משולחות קדימה כדי להינעץ בבשרי. התגלגלנו על הרצפה, הוא הטיח את ראשי בקיר מספר פעמים כשאמר: "אתה צריך לשלם על מה שעשית לי," אך שפתיו לא נעו, כי אם שפתיי.
"אני מצטער, גשם," אמרתי כשראיתי אותו מרים את הסכין בכדי לשסע אותי לגזרים. "לא התכוונתי להרוס אותך ככה."
"עכשיו אתה תהיה זה שייהרס," אמר לי בחזרה. חטפתי את הסכין מידו ותקעתי אותה בבטנו. הוא קפא והביט בי במבט חיוור שהשתנה לחיוך מרושע. הוא נעלם והופיע מאחוריי, תופס את ידיי בנעילה שגרמה לי להפיל את הסכין בקול רועש.
הוא משך את זרועותיי בחוזקה וגרם לעור להיבתק ולבשר להיקרע ואז בעט אותי על הכיסא שליד המיטה, מרסק אותי עליו.
"בבקשה ממך, תניח לי," השתעלתי דם, והוא ניגב אותו מפיו במבט של זאב רעב ותאב בצע. הוא התגשם מאחוריי, מושך את ראשי לאחור משיערותיי, תולש פיסות קרקפת ומחרחר מצחוק בקול עז שלא נשמע אנושי. הסתובבתי לעברו ודחפתי אותו ממני על המיטה. הוא נמס לתוך המזרון וראיתי שככל שהוא שוחה בתוכו נקוות בו עקבות של דם. הוא פרץ החוצה בצרחת אימה עם הסכין והחל לשסע אותו בפניי, מצלק אותי עד מעבר להכרה. תפסתי בפניי הקרועות והמדממות ורצתי לחדר האמבטיה, שוטף את הדם, והוא אחריי, תופס אותי ומרסק אותי על המראה, חתיכות של זכוכיות נתקעו בכפות רגליי היחפות וניסיתי לברוח ממנו, אך הוא היה בכל מקום, בועט וצורח, שורט ופוצע, קורע ומפרק אותי לרסיסי בשר ועצם.
עיניי היו כבר אדומות ונפוחות שהתפתלתי לצד השני של המיטה, ממשש את הצלקות שעל זרועותיי, מחייך חיוך קטן של עצב בעודי מתמתח לקראת היום החדש בהחנקת דמעות של כאב.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
