~דניאל~
הכוח החל לזרום בעצמותיה של דניאל, האור הכחול התחזק וצרב את עורה.
"תעזור לי!" צעקה. אך לליאם לא היה דבר לעשות. היא החלה לרחף מעט
מעל האדמה ועיניה נעצמו בבת אחת. שריריה נרפו והיא ריחפה מעל האגם, בדיוק
מול הירח. האור התחיל ליצור צורה של כנפיים בכתפה הימנית של דניאל, היא הרגישה
שם צריבה חזקה. ולפתע הכול נעלם, דניאל נפלה אל תוך האגם בבהלה. היא התקדמה
במהירות ליבשה. ליאם עמד מולה, פרצופו הביע התרגשות קלה. דניאל הרטובה ניגשה לחבק אותו,
אבל הוא התרחק ממנה כמה צעדים אחורה. "ליאם?" היא שאלה בבלבול. ליאם התקדם צעד אחד לעברה.
"דניאל, את מיוחדת" אמר. "הרגשתי כוח עצום מתרכז בתוכי!" אמרה בבהלה. "לא הצלחתי לנשום!"
צעקה. "ואתה, מתחבא מאחורי סלע?" לחשה. דמעה זלגה מעינה.
"תתני לי להסביר!" אמר והתיישב על הסלע. דניאל עמדה מולו. "יש לך כוח מסוכן, ואני צריך לגלות מה הוא"
אמר ונשם נשימה עמוקה. "את יכולה להסתובב?" דניאל הנהנה והפנתה את גבה אליו. "כנפיים..." לחש.
~אדם~
אדם הרגיש משהו מוזר, כמו שהרגיש כול פעם כשאחותו הייתה בסכנה. "נו באמת! איפה היא?!" שאל.
כבר שעתיים שחיפש אותה ביער. הוא התיישב ביאוש תחת כיפת השמיים, בקרחת היער.
אור כסוף החל להאיר אותו. אדם הסתכל על זרועותיו הכסופות בפחד. "דניאל?" צעק. "זה עוד מתיחה
שלך? זה לא מצחיק!" הוא החל לרחף מעל האדמה. ראייתו התחזקה, עיניו הבהבו בצבע כסף.
זאת הייתה הרגשה שאי אפשר לתאר, מין ריחוף וחוסר איבוד משקל, אבל יחד עם זאת גם מיקוד וכוח.
הוא נחת בחוזקה על האדמה. מכנסי הג'ינס שלו נקרעו באזור הברכיים. "זה היה אמיתי או שאני מדמיין?"
שאל. "זה אמיתי" ענה קולה של דניאל.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
