רץ בין העצים. הרוח נושבת על אפו הלח, מרטיטה את שפמו.
הוא רץ במהירות הבזק, חולף על כל היער. שהוא עובר, נשמעת אוושת רוח.
החיות בורחות מפניו, מחשש שירמוס אותם. ולעולם אף אחד לא ראה אותו עוצר, אבל זה לא אומר שזה לא קרה.
בערב אחד, הוא עצר. הירח מאיר את השמיים, ומשתקף על פני מי האגם. היה זה לילה יפה וקריר, ולא היה סימן לנפש חיה.
בלגימות קטנות ועדינות, הוא שתה בצימאון את המים הקרים.
כהחליט לצאת לדרכו שוב, שמע קול של ענף נשבר. בלי לחשוב יותר מידי, הוא רץ.
רץ בין העצים. הרוח נושבת על אפו הלח, מרטיטה את שפמו.
הוא רץ כדי לשכוח, כדי לחפש.
הוא רץ, כי כשיגיע השחר, הוא כבר לא יוכל לרוץ עוד.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה