היא עמדה באמצע היער ועיניה הירוקות השתלבו עם העצים והדשא הירוק.
שקט, דממה ורוגע הכל היה מושלם, עד שהוא הגיע. זה שהרס את השקט, ניפץ את הדממה והרחיק את הרוגע. היא אהבה אותו, כל כך אהבה שהחליטה להתמכר לו, לעשות מה שהוא רוצה ר-ק כדי שהוא לא ילך. הוא ירק עליה, ניצל את תמימותה ואת אהבתה ואז עזב. היא נשברה, היא לא יכלה לחיות עם העובדה שהוא לא איתה! והנה היא עומדת ביער ועיניה הירוקות מאדימות ורגליה הדקות קורסות. היער כבר לא ירוק, השקט, הדממה והרוגע אינם, והיא? היא נמצאת במקום טוב יותר, מקום שבו אין איש שיהרוס לה את החיים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה