אתה רוצה לא רוצה כן רוצה ולא
אתה קורא ומרחיק וחוכך ומסלק ומדמם ומשתיק ומתגעגע ולא זוכר ונדקר ואתה כבול ואתה פונה בחדות ואתה ירוק.
וטוב לך שהיא לא והחלטת וככה אתה רוצה את זה ואין רכות בסיבת לכתך.
ואתה משקר, ואתה מת.
ורוצה לשמוע ושלא תתקשר ושהיא תבין, ושהיא לא תדע, ושהיא תגלה ושהיא תשקר ושהיא תיגע, אבל שהיא בעצם תעזוב
הייתי אומרת
אתה צריך להחליט.
תכלית.
כי לפעמים,
ככה צריכים
אבל איפה שהוא אני יודעת שככה זה עם שירה. צריך להקשיב לה, ולא לשמוע. לקלוט יותר את הכתיבה, ופחות את המילים ואת המשמעות, בשלב ראשון, או כלשהוא, בכל אופן.
גם לא עם שירה זה ככה לפעמים, יוצא מבלבל משהו. כי גם הרגשות והרצונות הם דבר דינמי. זה טבעי.
מה גם שזה בטח לא כתוב על קשר אחד בלבד.
וכמובן, חוץ מזה יש גם על הסביבה, על החברה, זוגות, ארס פואטיקה, 2 מגעים עם מו"לים, בליינד דייט כזה או אחר, ארוטיקה מדוייקת
אני אהבתי את כולם אחד אחד.
הכתיבה שלך - כשרון אדיר. ותמשיך לשמור את גברת מוזה צמוד צמוד, זה טוב. היא מתאימה לך.
אני תמיד תוהה מהו הגודל ההוא של הכאב שהוא מספיק כאן כדי להוציא מאיתנו דמעות כל כך יפות ובצבעים כל כך מרהיבים ובצלילים ומקצבים משגעים ומרקמים יוצאי דופן, אך לא מספיק גדול כדי לשתק אותנו או להטיח אותנו אפיים ארצה מפורקים ומנוטרלים.
מן הסתם המינונים הם אישיים לחלוטין
תמשיך.
בהצלחה
ולהתראות :)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
