פורומים » א כללי
האזור הכללי. פה אפשר לדבר על כל מה שלא נכנס למקומות האחרים.
כתיבת הודעה חדשה בפורום א כללי
» נצפה 918 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-9 חודשים "המתת חסד"-סוגייה שעלתה, ואף אחד לא הצליח-אף אחד- מיה אליה
לתת לי סיבה אחת (לילה שלם של ויכוחים...)
בקיצור סיבה אחת (ולא הלכתית )נגדה....למי שהוא יש סיבות למה לא????
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-9 חודשים למה כן וגם קצת למה לא (וזה הולך להיות ארוך אפילו יחסית אלי) dushka
השאלה שלך החזירה אותי תשע שנים אחורה, אז נפטרה סבתי בגיל 94 המופלג.
אנצל את ההזדמנות כדי לשאת הספד וירטואלי קצר.
קשה לתמצת את האישיות המורכבת של סבתא במשפטים ספורים אבל אנסה בכל זאת:
מטר שלושים ושמונה ושלושים ושבעה קילוגרם של רצון ברזל,
תחלואים ומכאובים, לשון חדה ועין חדה (מטאפורית- מעשית היא היתה כמעט עיוורת... וגם כמעט חרשת).
ביום הולדתה התשעים היא התוודתה לפני בעצב: " חדלתי לעמלן את מגבות המטבח" (יש לציין שא. מדובר רק על מגבות המטבח, לא על השאר. ב. לעמלן, משמעו כשחיים ללא מכונת כביסה, להרתיח דוד ענק על הגז עם קמח תפוחי אדמה ולעשות עם זה משהו, משהו שנשאר עלום בעיני, כי אני, אוי לבושה, מעולם לא התחלתי אפילו לעמלן משהו).
תשע שנים אחרי מותה, היא עדיין מצוטטת כמעט כמו שייקספיר. והציטוט שאליו אני רוצה להתייחס הוא: "אני לא מפחדת למות, אבל אני לא רוצה למות מטומטמת".
כחודש לפני מותה, סבלה סבתי מזיהום בחלל הבטן והוחלט לנתחה.
בשלב הטשטוש היא עדיין הכינה גפילטע פיש בדמיונה.
מההרדמה היא לא התעוררה, לא בזמן לפחות.
ולכשהתעוררה לא נשאר כמעט כלום מאישיותה הצבעונית פרט למילמולים ביידיש ורצון עז למות שהתבטא באלימות כלפי האחיות ותלישת צינורות וזונדות.
כדי להשאיר אותה בחיים היא נקשרה והועברה ממחלקה למחלקה ומבית חולים למשנהו עד שבל"ג בעומר נפטרה כשאני לצידה.
אם זה היה תלוי בי, הייתי לוקחת אותה לבית שבו חיה מעל לששים שנה, מציידת אותה בעזרה ובמשככי הכאבים הנדרשים ונותנת לה להרוג את עצמה בשקט. אבל זה לא היה תלוי בי.
הבעיה היא שמבחינה מסוימת גם מה שרציתי לעשות נחשב להמתת חסד.
בעיני- לקשור מישהו, שמצבו חסר תקווה, כדי שימשיך לאכול ולנשום בניגוד לרצונו, זאת פרשנות מרחיקת לכת גם מבחינה הלכתית.
אמנם אבי (החרדי) נוהג להזהיר בעלי תשובה לבל יתבלבלו בין יהדות להומניזם מערבי, אבל עדיין הדת היהודית נראית לי הרבה יותר רחומה ופרגמטית ממה שנוטים לעשות ממנה לפעמים.
אבל כשזה מגיע להתערבות מעשית בסגנון ד"ר קרבוקיאן, כאן יש לי קצת בעיה.
מי אמור לקבוע את הקריטריונים לגבי ההמתה?
המשפחה? ברב המקרים לא נראה לי שהמשפחה יכולה לקחת על עצמה החלטה כזו בתמימות דעים.
ועדה רפואית? עצם המילה ועדה מעוררת בי חשדנות. אנשים הם אנשים, וככאילה הם לא חסרי פניות.
ביטוח לאומי? במבוך הבירוקרטיה, הממתינים להיתר למות ימותו לפני שיקבלו אותו.
אז בלי קשר להלכה משום סוג
נראה לי שבגדול את הסוגיה
"כמה יעברון וכמה יבראון
מי יחיה ומי ימות
מי בקצו ומי לא בקצו"
כדאי בכל זאת להשאיר בידי שמים במידת האפשר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים ו-9 חודשים "המתת חסד", סוגיה קשה וטעונה רגשות ליז מאילת:-)
אני משערת שכל הוויכוחים שהיו לך בנושא הנ"ל הסתכמו בעד "המתת חסד" והסיבה העיקרית היתה וודאי שכל אדם רוצה למות בכבוד -זכות בסיסית המבוססת כזכות האדם וחירותו. הווה אומר:כשהוא עדיין בריא בגופו ובעיקר בנפשו ומתוך צלילות הדעת יודע שהגלגל יכול להתהפך בשנייה אחת וחייו ישתנו,לא היה רוצה חיים מלאי סבל,תלוי בחסדי המשפחה ובתי חולים.הוא היה מעדיף איכות חיים על אריכות חיים שסופם ידועים מראש.מעטים המקרים אם בכלל, כפי שציין קורנליוס מתרחשים ואם כן הם בגדר נס.אני מאמינה שהוא רצה לספק לך תשובה למה לא! והביא דוגמא היפוטתית.את יכולה להבין שגם אני בעד בלי קשר להתנגדות ההילכתית וכפי שאמי ז"ל התפללה וביקשה תמיד:למות אם אפשר מיתת נשיקה ואם לא, אז בכבוד. אסכם ואומר שלהיות תלוי בחסדי המשפחה זה מצב הכי אכזרי למשפחה הקרובה ובעיקר לחולה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים ו-9 חודשים אני מסוגל לחשוב על אחת קורנליוס
לא שאני טוען שהמתת חסד זה מקור כל הרוע. אני בעצמי נוטה להיות בעדה, אבל נראה לי שזה גם נובע קצת מפחד... פחד ממה ? פחד מחרטה.
בואי נניח שאת כיום צלולה בנפשך, ומבקשת שבמקרה שחס וחלילה לא תתפקדי - יעשו לך המתת חסד.
ואז, חס וחלילה, ובאמת לא מאחל לא לך ולא לאף אחד - תגיעי למצב כזה. ולא תוכלי ממש לתפקד... ונניח שאת מספיק צלולה כדי להבין שזהו, שהולכים לעשות לך המתת חסד. אבל מה אם פתאום את רוצה לחיות ?
כן, גם עם כל הסבל - את עדיין רוצה לחיות.
זה כמו השיחות האפלוליות האלה השמורות לשעות מאוחרות של הלילה - על רגעי חרטה בשעת התאבדות. אחד הדברים הנוראיים ביותר, נראה לי, זה אדם שביצע התאבדות, והתחרט שניה אחרי, תוך כדי שהוא צונח אל מותו, נחנק בלי אפשרות להשתחרר, או משהו כזה.
זאת מחשבה מצמררת, אבל יש בה מן הנכון, לדעתי לפחות.
אז כן, כיום נראה לך שעדיף לך למנוע מעצמך סבל. אבל כשתגיעי אל המצב הזה... אולי זה לא יראה לך ככה ? אולי ימהרו יותר מדיי לעשות לך המתת חסד, כשאת עוד צלולה, וחושבת שיש לך סיכוי, או רוצה להמשיך לחיות, אבל אין לך דרך להביע זאת ?
(וזה היה ניסיון להסביר את הנושא בלי לדבר על קדושת החיים אלא על משהו דיי אנוכי...)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים ו-9 חודשים "המתת חסד" ענת
יש סיבה נגד - בארץ זה מנוגד לחוק. למה? בגלל הדתיים.
כלומר, אין בארץ אפילו היתר חוקי ל"ללא החייאה" בבתי חולים, שחוקי ומותר בחו"ל.
שוב יש התנגשות בין דת וחוק. זו הסיבה היחידה. בארץ.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
