פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 13 שנים פאנפיק עצמי - קבוצת משחקי הרעב: כל הפרקים מההתחלה, פרק 15 מילים

  

  מילים

  פורסם במקור בקבוצת משחקי הרעב. מבוסס על קפיאתה הלא צפויה של המנהלת קטניפ, ועל החברות הפעילות מילים, ליילק, אריה וסילבר. דמויות נוספות מופיעות לסירוגין, חלקן מבוססות על חברים נוספים בקבוצה.
  
  -
  
  מילים הלכה לישון. למרבה הפלא היא גם נרדמה – דבר לא מובן מאליו במצבי לחץ. כשהיא קמה בבוקר... ובכן, היא הייתה צריכה לכתוב משהו שלא כל כך רצתה לכתוב. אבל מצד שני, אין דרך להתחמק מזה. אבל היא הבטיחה, והבטחות היא מקיימת. לכן היא הפעילה את הטאבלט והרמקולים שלה, והחלה לכתוב המשך שלעולם לא חשבה שתכתוב ובו זמנית ידעה שתצטרך לכתוב.
  בשמונה וחצי, אחרי שעה וחצי של עבודה, מילים התלבשה, הסתרקה והלכה לחדר של טליה. היא פתחה את הדלת בעדינות וראתה שטליה כבר ערה.
  "מילים? מה יצא בסוף עם כל הרומן הזה?" שאלה טליה בישנוניות.
  "שלך." אמרה מילים וחייכה במרירות. "כמה צפוי. כבר כתבתי את זה, אז תרגישי חופשיה לנסות להתקרב אליו. אני הולכת עם אפן לעבודה... יש לי תפקיד לקבל."
  היא סגרה את הדלת, לקחה את הטאבלט והתיק שלה, והצטרפה לאפן בדרך לעבודה.
  
  טליה חשבה עוד קצת על מה שמילים אמרה ואז זינקה במהירות מהמיטה, התלבשה ויצאה החוצה. גייל כבר עמד בסלון, ונראה די מתוח.
  "היי." בירכה אותו טליה בקול חסר גוון. "החלטת?"
  גייל הסתובב אליה. "את בטוחה שמילים לא התערבה? שמישהו אחר קיבל את ההחלטה?"
  טליה הנהנה. "כן."
  "אז אם ככה... אז כן. החלטתי." הוא התקרב אליה, תפס בפניה ולחש: "את. תמיד היית... רק את." הוא תפס אותה ונשק לה ברצינות, וטליה הבינה שמילים לא נכנסה לפרטים. חופש פעולה, היא ודאי הייתה אומרת.
  "רגע...", טליה לחשה, "איך תסביר את זה למילים?"
  "אני חושב שלא אצטרך. הקשיבי... כנראה היא השאירה משהו מחובר לרמקולים, אחרי שהוציאה את הטאבלט."
  טליה הקשיבה. היא זיהתה את השיר, וגם הבינה מדוע מילים בחרה דווקא בו...
  
  Set Fire to the Rain
  Adele
  I let it fall, my heart
  And as it fell, you rose to claim it
  It was dark and I was over
  Until you kissed my lips and you saved me
  My hands, they were strong, but my knees were far too weak
  To stand in your arms without falling to your feet
  
  But there's a side to you that I never knew, never knew
  All the things you'd say, they were never true, never true
  And the games you'd play, you would always win, always win
  
  But I set fire to the rain
  Watched it pour as I touched your face
  Well, it burned while I cried
  'Cause I heard it screaming out your name, your name
  
  להבעיר את הגשם
  אדל
  הנחתי לו ליפול, ללבי
  וכשהוא נפל התרוממת לדרוש אותו.
  היה חשוך והייתי גמורה,
  עד שנישקת את שפתי ואז הצלת אותי.
  ידיי היו חזקות, אבל ברכיי היו הרבה יותר מדי חלשות
  כדי לעמוד בין ידיך בלי לצנוח לרגליך.
  
  אבל יש צד בך, שמעולם לא הכרתי [לא הכרתי]
  כל הדברים שאמרת, לא יהיו נכונים לעולם [לא יהיו נכונים לעולם]
  והמשחקים ששיחקת, בהם תמיד תנצח [תמיד תנצח]...
  
  אבל אני הבערתי את הגשם,
  צפיתי בו יורד כשנגעתי בפניך.
  ובכן, הוא נשרף כשבכיתי
  כי שמעתי שהוא צורח את שמך [את שמך].
  
  "אז היא כבר יודעת... ברור שהיא יודעת." אמרה טליה.
  וגייל החליט שדיברו מספיק, ולכן חיבק את טליה שוב... מילים ודאי הזדעזעה או בכתה כשכתבה את זה. המחשבה כאבה. הוא הדחיק אותה לקצה השני של הראש... עם מילים יתמודד אחר כך. הייתה לו תחושה שיצר לו אויבת מסוכנת, אם היא לא תתגבר על שברון הלב הזה.
  
  מילים יצאה מהבית בעיניים אדומות וקיוותה שפלוטארך לא יחקור אותה יותר מדי. היא הלכה בשקט ליד אפן. אחרי חמש דקות של שתיקה הוא החליט שמשהו בהחלט לא בסדר איתה ושאל: "עוד פעם הגייל הזה?".
  מילים נשפה. "כן. ואין עוד פעם, זו הייתה הפעם היחידה."
  "אבל קיבלת מה שרצית." אפן האט את קצב הליכתו כדי שמילים לא תצטרך לרוץ. "הוא נישק אותך."
  "זה לא היה הוא, זו הייתה בחירה שלי וניהול של טליה." אמרה מילים. היא עמדה לבכות שוב, ואפן החליט להניח לעניין. לכן הוא הניח יד על כתפה של מילים ואמר: "אני בטוח שתמצאי מישהו אחר בקרוב."
  הם המשיכו ללכת בשתיקה.
  
  אריה כבר הייתה במרכז האימונים. היא חיפשה עבודה כמדריכת חץ וקשת באימונים. היא התקבלה אחרי שכמעט ירתה חץ בראשו של קברניט משחק שעבר שם בדרך לאגף התצפיות. הקברניט פשוט המשיך ללכת ברוגע, והחץ פגע במרכז המטרה. היא לא הייתה צריכה יותר מזה כדי להוכיח למאמן הראשי שהיא ראויה. כדי לסחרר אותו עוד יותר היא ירתה בשק האגרוף, וזה התבקע לשניים מיד.
  "התקבלת." פלט המאמן ונס על נפשו. אריה החליטה שהיא יכולה לשמור את הקשת לעצמה.
  
  גייל וטליה לא התמהמהו יותר מדי במחשבות על מצפון או על מילים או על כל דבר אחר מלבד הרגע הספציפי שבו הם היו נתונים.
  זו הייתה נשיקה ארוכה, מהוססת וחקרנית, בדיוק כמו הנשיקה הראשונה שלהם. ושניהם הבינו, שרק עכשיו גייל מגלה אותה באמת, שמילים שחררה אותו. שהוא עושה הכל מיוזמתו, ושמילים זנחה את הניווט. טליה הרשתה לעצמה להיצמד אליו יותר.
  
  
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.