פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 13 שנים פאנפיק עצמי - קבוצת משחקי הרעב: כל הפרקים מההתחלה, פרק 14 מילים

  

  מילים

  פורסם במקור בקבוצת משחקי הרעב. מבוסס על קפיאתה הלא צפויה של המנהלת קטניפ, ועל החברות הפעילות מילים, ליילק, אריה וסילבר. דמויות נוספות מופיעות לסירוגין, חלקן מבוססות על חברים נוספים בקבוצה.
  
  -
  
  
  טליה עברה על פני גייל וסיננה: "אני לא יכולה להבין מה מצאת בה. אני לא מאמינה שעשית את זה."
  גייל נרתע. טליה התרחקה לכיוון המטבח. גייל הלך לחדר של אפן, שהיה ריק מפני שאפן הלך לעבודה. טליה הלכה במהירות לכיוון החדר שלה, ומילים הרימה את הראש כשראתה מי נכנסה.
  
  "יופי של שחקנית את." החמיאה לה מילים. "קנאית לתפארת. בואי," היא לחשה, "נלך לחדר שלי."
  הן קמו והלכו לחדר של מילים, שם הוציאה מילים זוג רמקולים מתוך ארגז חום שלא היה שם קודם, חיברה אותם לטאבלט במהירות והשמיעה שיר. "שימי לב. תוך שתי דקות הוא יבוא, חותמת לך. ובינתיים אנחנו יכולות לדבר."
  "איזה שיר זה?" שאלה טליה, "ולמה זה יגרום לו לבוא?"
  "הקשיבי למילים," אמרה מילים בשעשוע, "הן אומרות הכל. ושם השיר- You Belong With Me של Taylor Swift."
  טליה הקשיבה בתדהמה.
  You're on the phone with your girlfriend
  shes upset.
  Shes going off about something that you said
  'Cuz she doesn't, get your humor like I do...
  I'm in the room
  It's a typical Tuesday night
  I'm listening to the kind of music she doesn't like
  and she'll never know your story like I do
  
  But she wears short skirts
  I wear T-shirts
  She's cheer captain
  And I'm on the bleachers
  Dreaming about the day when you wake up
  And find what you're looking for has been here the whole time
  
  
  If you could see that I'm the one who understands you
  been here all along so why can't you see, you
  You belong with me
  You belong with me
  
  Walkin' the streets with you and your worn-out jeans
  I can't help thinking this is how it ought to be
  Laughing on a park bench, thinking to myself
  Hey isn't this easy
  
  And you've got a smile that could light up this whole town
  I haven't seen it in a while since she brought you down
  You say you're fine
  I know you better then that
  Hey whatcha doing with a girl like that
  (תרגום חופשי מאת מילים)
  אתה בטלפון עם החברה שלך,
  היא מודאגת ממשהו שאמרת,
  מפני שהיא לא מבינה את ההומור שלך כמוני.
  אני בחדר, זה ליל חמישי שגרתי,
  אני מקשיבה לסוג המוזיקה שהיא לא אוהבת
  והיא לעולם לא תדע את הסיפור שלך כמוני.
  
  אבל היא לובשת חצאיות קצרת
  ואני לובשת חולצות טי,
  היא ראש נבחרת המעודדות
  ואני בין הצופים -
  חולמת על היום שבו תתעורר
  ותגלה שכל מה שחיפשת שהיה כאן כל הזמן.
  
  אם אתה יכול לראות שאני זאת שמבינה אותך,
  הייתי פה כל הזמן, אז מדוע אינך יכול לראות -
  מקומך איתי...
  מקומך איתי...
  
  הולכת ברחובות איתך ועם מכנסי הג'ינס השחוקים שלך,
  אני לא יכולה להפסיק לחשוב שכך זה אמור להיות,
  צוחקת על ספסל בפארק, חושבת לעצמי -
  היי, זה לא קל?
  
  ואתה חייכת חיוך שיכול להאיר את כל העיר,
  לא ראיתי אותו מאז שהיא השפילה אותך.
  אמרת שאתה בסדר וידעתי שאתה יותר טוב מזה,
  מה אתה עושה עם נערה כזו?
  
  
  
  "זה לא כל השיר, אבל את הרעיון הכללי הבנת... הוא תכף נגמר, יש עוד כמה בתים..."
  "You Belong With Me? מקומך איתי (תרגום חופשי)? אתה שייך לי (תרגום חופשי)?" שאלה טליה.
  "כן." אמרה מילים.
  "יש לך כוונות כלשהן בנוגע להמשך הסיפור?" שאלה טליה, "כלומר, חוץ מלהשמיע לגייל שירים רומנטיים?"
  "כן... למשל-" מילים קטעה את עצמה באמצע והשתתקה. בפתח עמד גייל.
  "מילים-" הוא אומר ואז ממשיך, "-טליה, מי מכן בחרה את השיר הזה?"
  "אני," מודה מילים, "זה מתאר היטב את ה....סיטואציה."
  "הייתן באמצע שיחה כשנכנסתי – משהו על סיפור...?" שאל גייל. "מה זה? איזה מין סיפור?" הוא דרש לדעת.
  מילים נאנחה. "זוכר שכמה פעמים זרקתי רמזים על כתיבה... אמרתי שאכתוב לך רומן עם פטרייה..."
  "כן. אבל חשבתי שאת סתם צוחקת כי זה הכישרון שלך."
  "זוכר את השיחה ההיא שבה הודיתי שאני רוצה להתנשק איתך אבל לא יכולה?" מילים הסמיקה, למרבה התדהמה. "זוכר שאמרתי שאני רוצה לכתוב לעצמי נשיקה ומתאפקת? שזה יהיה מוזר?"
  "כן." עונה גייל בחשד.
  "נו, איך חשבת שהכתיבה תשפיע על המעשים שלך? הרי מילים, ככלות הכל, הן מילים ונשארות מילים... בלי שום השפעה." אומרת מילים. "מילים משפיעות רק על סיפורים."
  "נו, וזה סיפור?"
  מילים המתינה עד שהאסימון ייפול.
  "זה סיפור ואת כותבת אותו! כל מה שעשיתי היה בעצם משחק אחד גדול שלך!" אמר גייל בזעם.
  "סוג של. אבל גם אני משתתפת במשחק הזה." אמרה מילים.
  "זה לא מעניין אותי! את תמרנת אותי!" שאג גייל.
  "מה יש לך מהמילה "תמרון" והטיותיה? אולי תנסה להחליף אותה במילה "ניווט"?" שאלה מילים בעצבנות ניכרת.
  "הנה, את רואה?! אפילו עכשיו את מכניסה לי משפטים לפה!" גייל המשיך להתרגז, ומילים כבר התחילה לאבד שליטה.
  "ווהו – בוא נירגע.", התערבה טליה. היא התקרבה אליו אבל הוא הרים יד כדי שתתרחק.
  "דבר ראשון," אמרה מילים בזעם, "מלכתחילה ידעת שאני מתמרנת אותך. הסכמת להשתתף במשחק הזה!" היא צעקה בכעס מפעפע. "כפוי טובה."
  "תירגעי, מילים!" הזהירה טליה.
  "לא ארגע! אני לא מוכנה שישמיצו את הסיפור שלי!" היא נשמה עמוק לרגע.
  ...."ודבר שני,", אמרה מילים, "אתה צריך להבין שאם אני מתמרנת את הסיפור הזה, אז אני זאת שנתתי לך להיות עם טליה."
  "ברור. את זה כבר ידעתי." אמר גייל. "אז, מילים-"
  "מה?" היא ענתה.
  "אמרת לי פעם שאת לא יכולה לכתוב את הנשיקה שלנו. אז אם את לא כתבת אותה, מי כן?" שאל גייל בתמיהה ובזעם.
  טליה חייכה. "לרוע המזל, הייתי חייבת למילים טובה. איך הרגשת, דרך אגב?"
  "האמן לי," הוסיפה מילים, "גם אני נשלטתי בנשיקה הזו, בסדר? שנינו היינו דמויות בסיפור של טליה..."
  "לא היה לך חלק בזה?" שאל גייל.
  "בוודאי שכן. התנשקתי איתך, לא? אבל בתכנון של הנשיקה היה לי ממש מעט חלק. ולא בתור דמות. מבחוץ, כמי שכותבת את הסיפור הזה." הסבירה מילים. "זה כמו ביצה בתוך ביצה. מבחוץ, אני באמת קיימת וגם טליה. אבל שתינו גם דמויות בסיפור הזה."
  "אז אתן לא באמת פה?" המשיך גייל לחקור.
  "אנחנו בהחלט פה. אתה מרגיש אותנו, לא? אתה מדבר איתנו." אמרה טליה, מפני שכל משפט אחר היה מבלבל אותו.
  "רק שהדו-שיח הזה כבר נכתב." אמרה מילים, "אני, מבחוץ, כבר כתבתי אותו. הכנסתי לנו משפטים לפה."
  "אני לא טוב במילים." הודה גייל, "אז אולי זה דווקא טוב."
  "באמת?" אמרה טליה בעוקצנות ולא פיספסה את ההזדמנות לצחוק על הכינוי של חברתה, "אם הצלחת לנשק אותה ולצאת מזה בחיים ובלי רומן עם פטרייה כנראה אתה ממש טוב במילים."
  מילים נאנחה עמוקות והסמיקה. "או-קיי, כנראה זה מגיע לי."
  "רגע, טליה - מאיפה את יודעת שהיא איימה שתכתוב לי רומן עם פטרייה?" שאל גייל בחדות.
  "אני כתבתי את הנשיקה הזו..." הזכירה לו טליה, "כמו שמילים כתבה את שלנו."
  "אה. נכון." ענה גייל בעייפות. "זה כל כך מבלבל." הוא היסס רגע ואז המשיך: "אז יש משהו שאני חייב לדעת. בתור הבנות שאתן כאן, אתן מרגישות אליי משהו בכלל?"
  מילים צחקה בקול רם. "איך אתה מסוגל לשאול את זה? את ראשונה, טליה, אני צריכה לחשוב על זה."
  טליה גלגלה עיניים ואז הרצינה. "אני רוצה להיות איתך. זה הכל."
  מילים ניקתה את משקפיה ותוך כדי אמרה, "אני רציתי להתנשק איתך. ובאמת שאני מחבבת אותך. אבל תמיד תישאר בשבילי גייל-של-טליה."
  "אז כל אחת מכן ניצלה אותי." הסיק גייל.
  "לא." אמרה מילים בטון פסקני, צלול ורגוע, "תמיד אני ניצלתי אותך."
  "אל תגידי-" התחילה טליה.
  "לא, תחשבי על זה, טליה. כתבתי בשבילך רומן. שכנעתי אותו לבוא הנה בשביל הסיכוי להיות עם קטניס. הודיתי בפניו שזה לא מתקדם לשום מקום. זה מה שאני מגדירה ניצול." אמרה מילים ועיניה התמלאו דמעות.
  "אל תגידי את זה. גייל," טליה פנתה אליו, "היא אף פעם לא כתבה בדיוק איך אנחנו מתנשקים. היא רק כתבה "הם מתנשקים." ככה שכן היה לנו חופש פעולה. וזה לא הוגן מצדך להאשים אותה בזה. היא כל כך מתאמצת לנווט את הסיפור כדי שכולנו נהיה מרוצים. אתה בעצמך הודית לה על זה. אז כן, פעם אחת מגיע לה ליהנות ממה שהיא כותבת! וההנאה שלה הייתה הנשיקה הזאת שלך. אז מה, זה היה כל כך נורא?!"
  גייל היסס ואמר: "אף פעם לא התייחסתי למישהי כמו שאני מתייחס לשתיכן. במובן הרגשי. בגלל זה קצת קשה לי לקלוט שזה הכל היה סיפור."
  "זה לא היה, זה עדיין סיפור," התערבה מילים בבכי. "עזוב. הנשיקה הזאת סיבכה הרבה יותר מדי דברים. בואו נחזיר את הסיפור הזה למסלול." היא הביאה את הטאבלט שלה מהחדר והתחילה לכתוב.
  "עצרי!" התחננה טליה, "אפילו לא אמרת לנו מה את מתכוונת לעשות!"
  מילים המשיכה לכתוב. גייל תפס בידיה בחוזקה והיא לא יכלה לכתוב יותר. "אחח!! גייל, אתה מכאיב לי!" היא אמרה בקול רם ובכעס.
  "אני לא מצטער על הנשיקה ההיא. בין אם אני רציתי לנשק אותך ובין אם טליה גרמה לי לרצות את זה. את מבינה? וכנראה שעכשיו הבעיה היא שלי, במי מכן לבחור או מה לעשות."
  מילים ניענעה את ראשה. "לא. אין שום בחירה. אני מורידה את עצמי מזה. תשכח שבכלל התנשקנו, או שתכניס לעצמך לראש שזה היה משהו חד פעמי שטליה כתבה. בסדר? מתנה."
  "אבל אני לא רואה את זה ככה." אמר גייל.
  "אתה לא מבין שהיא קובעת מה אתה רואה ואיך?" אמרה טליה בכעס. "ותני לי את זה, מילים, אני לא מסכימה שתמחקי את הנשיקה. סוף סוף קטע שאני כתבתי השפיע פה!" היא חטפה ממנה את הטאבלט והעבירה אותו לגייל, שהניח אותו על הכיסא תוך שהוא משחרר את ידיה של מילים.
  "אתה מסבך לעצמך את החיים סתם." הזהירה אותו מילים.
  "ואת מונעת מעצמך אותי סתם." החזיר גייל.
  "לא נכון!" אמרה מילים, "תסבירי לו, טליה."
  "גייל, הנשיקה הזאת שלכם נוצרה בגלל שאני הסכמתי לתת למילים מתנה. בקטע ההוא של הנשיקה כתוב שאני מבינה שאין לי זכות להיות קנאית לגבייך. אז זה היה רק לפעם אחת.".
  "טליה, צאי לרגע," ביקשה מילים, "אני חושבת שאני מבינה מה הוא חושב."
  טליה יצאה, מפני שהיא ידעה שמילים לא יכולה להתנשק עם גייל שוב כי היא לא יכולה לכתוב את הנשיקות של עצמה.
  
  "גייל." מילים הניחה יד על כתפו. "זה באמת היה כל כך נורא? באמת לא אהבת את הנשיקה הזו ואת הסיפור הזה? כי אם לא אהבת אותם, הסיפור יכול להסתיים כאן. עכשיו. ברגע זה."
  "אני לא אוהב להרגיש מתומרן."
  "לא זה מה ששאלתי. שאלתי רק דבר אחד. האם אהבת את הסיפור הזה או לא?" אמרה מילים.
  "כן. את החלק הזה שלו פחות. אני לא חובב שיחות נפש."
  "אז מה אתה כן אוהב לעשות?"
  "לצוד. ללכת בתפר ולראות איך כל הנערות מסתכלות עליי." ענה גייל.
  "שחצן שכמוך. אז מה כן היית רוצה שיקרה בסיפור הזה?"
  "את התשובה שלי את כבר יודעת. את כותבת אותה."
  "נכון." מילים חייכה. גייל שם לב שהעיניים שלה שוב חומות. שתיהן.
  "צבע העיניים שלך השתנה."
  "כן. כנראה מפני שבסיפור הזה אין אנשים עם עיניים בשני צבעים שונים.".
  "ואת עצמך השתנית?" הוא שאל.
  "מאז תחילת הסיפור או מאז שפגשת אותי? מאז שפגשת אותי, לא. אני אותה מילים."
  "את יודעת," הוא הניח יד על כתפה במחווה ידידותית, "אם את לא השתנית, אז השינוי הוא אצלי."
  "כן." היא עצמה את עיניה וקראה לטליה, "אתה השתנית."
  
  טליה נכנסה וגייל הלך. מילים צנחה על המיטה שלה. "יקירה, נראה שיצאנו מהעניין בשלום."
  טליה הנהנה. "אז מה עכשיו? חוזרים לתבנית הרגילה? את מילים המתוסכלת, אני וגייל זוג-דביק?"
  מילים צחקה. "לא, טליה, עכשיו יוצאים מהתבנית. גייל הולך להרהר הרהורים מאוד חשובים הלילה," היא אמרה, "ובמי מאיתנו הוא יבחר מישהו אחר יגיד ואני רק אכתוב."
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.