פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 13 שנים פאנפיק עצמי - קבוצת משחקי הרעב: כל הפרקים מההתחלה, פרק 10 מילים

  

  מילים

  פורסם במקור בקבוצת משחקי הרעב. מבוסס על קפיאתה הלא צפויה של המנהלת קטניפ, ועל החברות הפעילות מילים, ליילק, אריה וסילבר. דמויות נוספות מופיעות לסירוגין, חלקן מבוססות על חברים נוספים בקבוצה.
  
  -
  
  
  למחרת כשקמה אפן וקהאלן כבר ישבו במטבח ודיברו. "אבל אני רוצה להיות העוזרת שלך."
  "אין בעיה, אבל קאהלן זה לא שם לעוזרת." ענה אפן. מילים משכה לעצמה כיסא והתיישבה, משעינה את מרפקיה על השולחן. השיער שלה היה מבולגן לגמרי, ובידה היא החזיקה את תוספת השיער הורודה. היא סירקה אותה באצבעות ואפן חיבר אותה בחזרה.
  קאהלן אמרה: "אני אחליף שם. זה ממש פשוט. יקראו לי סילבר ואני אהיה תושבת הקפיטול." היא יצאה מהמטבח, הצטיידה באייפד שלה ובתיק מסמכים ורצה לה החוצה.
  מילים ניערה את ראשה ופנתה לכיוון חדר האמבטיה. "אפן?" שאלה.
  "כן, מילים?" הוא קם ושטף את הכוס שלו (הוא שתה קפה קודם).
  "השארתי לך על השולחן ציור של נעליים, תוכל לייצר אותן במידה 37?" שאלה, "אני פשוט לא אהיה כאן בזמן הקרוב. יש כמה ישיבות צוות."
  אפן גלגל עיניים. "כן. ואת אמורה להיראות יותר טוב, לא?"
  "כן," אמרה מילים, "אבל אני לא מסתדרת עם השיער שלי. נראה לי שאספר אותו בקרוב."
  "לא!!" הזדעזע אפן, "אני אעזור לך. זה המקצוע שלי. איפה הארון שלך?"
  
  גייל וטליה ישבו בחדר השינה שלהם, כל אחד על המיטה שלו. "אני פשוט לא מאמינה שעשית את זה. היא ממש התאמצה בשבילך." אמרה טליה.
  גייל נאנח. "כמה פעמים אני צריך להסביר לך את זה? לא נישקתי את מילים, לא עשיתי כלום, רק אמרתי לה מה שחשבתי. היא גילתה לי שהיא מקנאת בנו."
  טליה נשכבה על הצד. "אבל אתה כפוי טובה. זה ממש חשוב לה, היא אמרה לך את זה, והיא עשתה הכל בשבילך. זה לא אומר שהיא לא צבועה, אבל זו נקודה חשובה."
  גייל קם. "אני צריך לדבר איתה. נראה לי שהיא הולכת לעשות משהו עוד לפני שהמשחק יתחיל."
  קולות משיכה נשמעו מחדר האמבטיה. אפן שוב ניסה לסרק את מילים, ולבסוף פשוט התייאש והשפריץ עליה בקבוק שלם של ספריי לשיער. טליה התקרבה במהירות לחדר ונשענה על המשקוף, משועשעת מהמצב. "נו, נו. סטייליסט צמרת."
  אפן כיוון עליה את פיית בקבוק הספריי.
  "תן לי." טליה חטפה ממנו את הספריי. מילים קמה, לקחה מברשת שיער, ובתנועות חדות יצרה תסרוקת קוצים פשוטה. היא ברחה מחדר האמבטיה לפני שמישהו יחשוב להפוך אותה למתולתלת.
  
  גייל דפק על דלת חדר השינה של מילים. "מילים! אני נכנס."
  "חכה שנייה!" היא צווחה עליו מבפנים. "אני מתלבשת."
  היא פתחה את הדלת. היא לבשה חולצת טי עם הדפס "קפיטול" ואת מכנסי הג'ינס הצהובים שלה. היא השחילה זרועות לגלימה של קברניטי המשחק.
  "עכשיו את נראית כמו בן אדם." אמר גייל. "מה את מתכננת לעשות בנוגע לקטניס?"
  "ויתרתי על הרעיון של להביא אותך למסיבה אצל סנואו מחר. זוכר את הספר שנתנו לך לקרוא?" שאלה.
  "כן. מה עוד יש שם?"
  "בגמול הרבעוני יש עורבנים-מלשנים בזירה. אחד מהם מחקה אותך צורח. במקום לצרוח אתה תדבר לקטניס. זה יספיק בשביל לזרוע בה ספק בנוגע לאהבה שלה לפיטה."
  גייל שאף אוויר. "תכננתם את זה כבר?"
  "ברור שכן." מילים הביטה בשעונה והרכיבה את מכשיר השמיעה שלה. היא נעלה נעליים ויצאה החוצה, ממהרת לעבר מרכז האימונים.
  פלוטארך חיכה למילים בכניסה. "הקשיבי, מילים. היום אנחנו בונים את הזירה סופית, ויש טיול קטן בחוץ. אנחנו טסים ברחפת לזירה כדי לערוך תיקונים אחרונים. זה בסדר מבחינתך? את תוכלי ללכת?"
  מילים שיגרה הודעה לאפן. "כן," אמרה לפלוטארך, "אבל תצטרכו לשמור עליי."
  "כמובן. מה בדיוק הלקות שלך, תסבירי לי שוב?"
  "זו מחלה בשם שיתוק מוחין. ישנה יחסית."
  פלוטארך צימצם עיניים וחשב. הוא טלטל את ראשו ומסר למילים את הטאבלט שלה. "הזירה שלך הייתה מצויינת. אנחנו הולכים להשתמש במחילות שהצעת, ולבנות שם מחסני פצצות. ממש מוקשים מתחת לרגליים. אנחנו גם צריכים לטפל בקולות החברים המעונים בשביל העורבנים-המלשנים."
  "חכה רגע. תוך עשר דקות אני חוזרת." מילים הסתובבה ורצה שוב לכיוון הדירה שלה.
  
  גייל בדיוק עמד לחזור לחדר השינה שלו כשמילים התפרצה פנימה ובידה הטאבלט שלה. "נו, נו, נו! עכשיו תגיד כל מה שיש לך להגיד לקטניס."
  "אבל היא לא כאן." אמר גייל, "יהיה לי קשה לדבר אליה."
  "אם היא הייתה כאן והייתם עוד שנייה מתנשקים, מה היית אומר לה?"
  גייל עצם עיניים. הוא צרח חזק, ממש כאילו הוא מתענה. מילים הקליטה אותו. "רק לדמיין אותך שם בזירה, קטניפ, מתנשקת עם הפיתה... את יכולה להיות איתי במחוז שתיים עשרה. אילו מין חיים יהיו לך אם תעזבי אותו? זו תהיה התרסה מושלמת נגד הקפיטול. את יכולה להיות איתי. אל תרגישי אשמה. הדרך היחידה לעשות את זה היא פשוט לנסות, לא? את חייבת לחזור!"
  "מושלם." החמיאה לו מילים. "יופי של מונולוג." והיא יצאה שוב.
  
  כשהגיעה לפלוטארך שוב היא השמיעה לו את ההקלטה. עיניו נפערו. "איך השגת את זה?"
  היא משכה בכתפיה.
  אפן קיבל את ההודעה של מילים בדיוק כשהיה באמצע התדרוך של סילבר. "לא! מה היא תעשה שם?"
  "מה קרה?" שאלה סילבר.
  אפן הרים אליה את מבטו. "מילים נסעה. היא בדרך לזירה עם קברניטי המשחק. היא תחזור היום בערב."
  טליה התקרבה אל גייל. "מה קרה לך? למה אתה כזה כבוי?"
  גייל קם. "יש לי תחושה שמה שעשיתי היה ממש לא בסדר כלפייך."
  טליה קמה גם היא. "מה עשית?"
  גייל הסתובב. "התחננתי למילים שתיתן לי הזדמנות לדבר עם קטניס. היא הקליטה אותי מציע לה לברוח איתי למחוז שתיים עשרה. וזה אומר..."
  "שאתה עוזב אותי."
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.