ארבעת הקירות האלה, הם חונקים אותך, סוגרים אותך
ואתה מנסה, מנסה לברוח מהמחסום שבנית לעצמך
אבל זה כמו לנסוע מאה שמונים על כביש מהיר
כשעינייך עצומות, והראש שלך במקום אחר
כל מה שאתה יודע הוא שבסופו של דבר תמצא את עצמך באמצע שום מקום
בוכה ומדמם, רק בוהה בחשכה...
יום אחד, אתה אומר לעצמך, הסיוט יסתיים
ואתה תהיה מאושר, משתקם
אבל פאק איט, אתה באמת מאמין לעצמך?
אלה מילים רקות מתוכן, כל עוד אתה יושב ולא עושה דבר
ואז הכל מציף אותך - שברי זכרונות, כמה תמונות ישנות
ממש כמו הקרנה בבית קולנוע קטן
איכשהו רצית לעזור, אבל פקששת, הרסת, מעכת
פשש, כבוד בנאדם, אתה גאון
ובלילות, חותך את החשכה
היי זה אתה
מנסה לברוח מהצרות
אבל, אולי - תפסיק לברוח?
זה לא מאוחר מדי, אתה יכול לצאת מהבלגן
רק תנסה...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
