פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 954 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים 1+רווקה (קטע אוטוביוגרפי) דניאל
ואולי השמיים לא כל-כך אפורים היום. זו מחשבה שבדרך כלל לא מייחסים לה חשיבות, כמו להרבה מחשבות אחרות; אם לכל פיסת מידע היינו מקדישים תשומת לב ככל הנראה היינו מתפוצצים או שוקעים בתרדמת כתוצאה מעיבוד ייתר. לפעמים חיים שלמים עוברים מבלי שנשים לב אליהם, או למה שהופך אותם למה שהם. לפעמים נזכרים אחרי חמש-עשרה או עשרים שנה, ואז מה אפשר כבר לעשות?
אני זוכר את אמא שלי, אני זוכר את סבתא שלי, אני זוכר את החברים הקרובים שלי בתור ילד. אין לי כמעט זיכרונות מאבא שלי, הוא כמעט ולא היה שם. אולי חמש-שש שעות הקלטה בסטודיו הזה שנקרא 'המוח'.
בתור ילד כמעט ולא שמתי לב לזה. גדלתי בשכונה שבאורך פלא לאף אחד לא היה אבא.
האחד נהרג בתאונת דרכים.
השני התגרש מאשתו ועל הדרך גם מהילדים.
השלישי פשוט לא הראה נוכחות כלפי חוץ... ואפשר כך להמשיך לספור. כשאתה גדל בסביבה כזו אתה ממעט להתייחס לנושא הזה, אתה נוטה להאמין שכך החיים מתנהלים ושזה גם האידיאל בשבילך.
כשאני מנסה להיזכר בפעם הראשונה שבאמת הבנתי שמשהו 'לא-בסדר', אני נזכר בים.
אני במים, אמא שלי ליד, ואני רואה מהצד כמה אבות מרימים את הילדים שלהם על הכתפיים ומעיפים אותם אל-תוך המים. אני מסתכל על אמא שלי ויודע שזה יהיה מיותר בכלל לבקש, כי גם דרך העיניים של ילד בן שבע ברור שיחסי הכוחות בין גבר לאישה לא שווים.
וכאן זה מסתיים.
מסתבר שאמא שלי עשתה עבודה טובה אחרי הכול. היא גרמה לי להרגיש שייך, אחרת הייתי נתקל במצב כזה בעוד מיליון סיטואציות.
לדוגמא בימי הולדת, כשהיא הייתה אומרת לי שאבא אוהב אותי, למרות שהוא בחו"ל, קונה לי מתנה בשמו ומתקשרת אליו כדי שאשמע את הקול שלו. אפשר לקרוא לזה סוג של 'אבא תודעתי' – אתה מודע לו אבל הוא לא באמת נמצא שם. אני אומר לך, זה כואב פחות. לפחות בשלב כל-כך מוקדם של החיים.
אתה מתחיל להתעסק בזה רק שאתה גדל, כי יש גבול לכמה אמא יכולה למלא את שני התפקידים. כשאתה הופך לגבר קטן בעצמך ואתה שם לב שאין לך כל-כך אחרי מי להתחקות כי אף פעם לא ראית את זה מקרוב, ויש לך שאלות שבנים שואלים את האבות שלהם או שפשוט אתה רוצה להרגיש יותר שלם עם עצמך ולדעת שיש לך שני הורים. ואולי במקרה הזה הביטוי של- 'רוצה להיות נורמאלי' לא כזה רלוונטי כי המצב הזה כבר הפך להיות סוג של נורמה בחברה שלנו.
אבל הדברים האלו, לפחות בעיני, הופכים שוליים ברגע שמנסים לחשוב על הצד השני; איך זה להיות אבא שמוותר על הילד שלו? איך אפשר לחיות ולדעת שיש לך צאצא איפשהו בעולם ואתה לא יודע אם הוא בריא או חולה, אומלל או מאושר, חי או מת? אלו שאלות שאני לא אצליח להשיב עליהן.
למזלי הייתה לי ילדות ממצה, כזו שיש בה ירידות תלולות, עליות חדות ולפעמים הרכבת קצת סטתה מהדרך, אבל תמיד אני ואמא שלי הצלחנו להגיע ליעד. אז בקטע הזה אבא שלי, בהנחה והוא ראוי לכינוי הזה, היה יכול להיות רגוע. אבל אני לא. כי השאלות האלו מטרידות אותי וכי הכול היה יכול להתנהל שלא-כשורה; ואפשר לספור במכפלות של עשר את המשפחות שזה לא מתנהל אצלן כשורה בדיוק מהסיבה הזו.
אמא שלי תמיד אומרת שעדיף לגדול בלי אבא ולגדול מאושר מאשר לגדול עם אבא ולגדול אומלל. נשמע כמו סיסמא, אבל החיים שלנו מושתתים על סיסמאות; וגם זו סיסמא, שתיים במחיר אחד.
אבל זה לא באמת משנה, כי גם אחרי כל השנים (עשרים), וגם אחרי שיצא לי לפגוש אותו פנים אל פנים (אחרי שלוש-עשרה שנים) והדברים לא הלכו כמו שצריך והסיסמאות הפכו להיות מוחשיות, כמו שרק סיסמאות שמוכיחות את עצמן יכולות להיות, גם אחרי כל אלו – שאלות כמו:
'איך הייתי גדל יחד איתו?' או 'איך הוא היה משפיע עלי היום?' עדיין קיימות.
ונכון, דמות אב אפשר למצוא. יש אפילו אמהות שמביאות גבר חדש רק כדי שימלא את המשבצת הזו; ואני בכנות חושב שזה טוב ונחוץ, אפילו ממרום שנות העשרים, במידה וזה גורם לאדם להרגיש שלם יותר ובטוח בעצמו.
אני לא מרגיש אכזבה, אני לא מרגיש תסכול, לפעמים זה רק זעם שאי-אפשר להפנות לאף-אחד. כי זה הטבע של מחשבות מוזנחות – לצוף אחרי שהכול כבר שוקע ולהזכיר לך שזה לא הסוף; אבל דבר אחד, אולי קלישאתי ואולי לא, אני יכול להבטיח – הילדים שלי לא יכתבו קטע כזה על אבא שלהם אף פעם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים דניאל יקר, סופי
את שכתבת מאוד מרגש, עצוב ומציאותי.
ניתן להבין כי אתה נער בוגר המבין את מציאות החיים,וזה כבר בונוס ענק לך על פני תמימים אחרים.
למרות שלמדת זאת בבשרך,והחשוב שהגעת למסקנה הנכונה.
דניאל, את מה שאיתך כך ונווט לטוב ביותר, חשוב כעת להשקיע בלימודים שהם הבסיס להצלחתך ,
שים לך מטרות,למענך ולמען אימך,
מדרך זו יבוא רק טוב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 13 שנים ו-1 חודשים יפה שיווה
כתוב יפה, בהיר וברור, לפי סדר והתפתחות לכיוון המסקנה.
גם המסקנה מצויינת ונכונה. כל הכבוד. תמשיך לכתוב ולהאמין בעצמך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 13 שנים ו-1 חודשים תחזיק מעמד ...כל עוד הפנמת והבטחת שאתה לא תהיה כזה אבא בחיים יצאת גם צדיק וגם גדול חני (ל"ת)
-
