כשאני יושב שם, במקום הקבוע שלי, אני מרגיש כמו חוקר.
בוהה ומביט בכל האנשים עוברים, מסתכלים עליי, חוככים בדעתם האם לעשות את זה או לא – חלקם ממשיכים הלאה, וחלקם, חלק קטן מאוד, מחליט לעזור.
אני יכול לראות את כל הבעיות בפניהם של האנשים – הלחץ במשרד, בעיות במשפחה, בעיות כלכליות, ובעצם כל בעיה שתוכלו להעלות בדעתכם.
אני צוחק בליבי על אותם אנשים, שעצם העובדה שיש להם בעיות כאלה, הייתה פעם ברכה בשבילי.
אבל אני לא מתלונן, אני חוקר, אני מביט, אני מבין שיש אנשים שלקחו את חייהם לכיוון הרגיל, הנורמלי, יפה הנפש, אבל אני לא.
אולי בעבר חשבתי שזאת הייתה טעות, היום אני מבין שזו ברכה.
יש לי זמן למחשבות, זמן עם עצמי, בלי לחשוב כל הזמן שאני מאחר לפגישה, ועוד צריך לעשות קניות ולהגיע לארוחה המשפחתית בערב.
פשוט אני, לבד. וזה טוב לי. אני מרגיש נחמד ככה, רואה ואינו נראה, האדם החושב.
אח, להיות הומלס יכול להיות נחמד.
בוהה ומביט בכל האנשים עוברים, מסתכלים עליי, חוככים בדעתם האם לעשות את זה או לא – חלקם ממשיכים הלאה, וחלקם, חלק קטן מאוד, מחליט לעזור.
אני יכול לראות את כל הבעיות בפניהם של האנשים – הלחץ במשרד, בעיות במשפחה, בעיות כלכליות, ובעצם כל בעיה שתוכלו להעלות בדעתכם.
אני צוחק בליבי על אותם אנשים, שעצם העובדה שיש להם בעיות כאלה, הייתה פעם ברכה בשבילי.
אבל אני לא מתלונן, אני חוקר, אני מביט, אני מבין שיש אנשים שלקחו את חייהם לכיוון הרגיל, הנורמלי, יפה הנפש, אבל אני לא.
אולי בעבר חשבתי שזאת הייתה טעות, היום אני מבין שזו ברכה.
יש לי זמן למחשבות, זמן עם עצמי, בלי לחשוב כל הזמן שאני מאחר לפגישה, ועוד צריך לעשות קניות ולהגיע לארוחה המשפחתית בערב.
פשוט אני, לבד. וזה טוב לי. אני מרגיש נחמד ככה, רואה ואינו נראה, האדם החושב.
אח, להיות הומלס יכול להיות נחמד.