כמחווה אני מעתיק לך קטע מתוך הספר שלי "דמעות של אנשים" על מקרה די דומה.
".....מר שילנסקי המשיך וקרא שמות, אך מחשבותיה של רבקה נדדו אל אימהּ אביגיל, ואל סבא יוסף וסבתא שיינה-לאה שהלכו לבלי-שוב. מבטה פגש את מבטו של הנס, אחיה התאום – שישב בקצה האולם - וכתמיד – עיניהם ידעו הכל בלא פירושים מיותרים.
נאנחה בליבה.
אך נחמתה הייתה בכך שניצחה את המוות, את החיים. את הכבשן הלוהט שבמחנה ההשמדה.
רוותה נחת מרובה מששת ילדיה המוכשרים, שחלקם נישאו זה מכבר והפכוה לסבתא "במישרה מלאה", כך גם אחיה הנס, (אהרון), שהתגורר בחיפה, ראה בנים ובני בנים....."
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה