אני לא יודעת אם אני מסבירה את עצמי נכון, כי אני לא יודעת איך זה מרגיש.
הכוונה הרווחת היא שאתה פשוט יכול "להיות", בלי מסכות, בלי פחדים,
הוא יסתכל עליך ויאהב אותך כמו שאתה, יקבל אותך כמו שאתה, עם כל הפאקים.
כלומר, אתה מוצא את עצמך- במובן של יכול להיות.
(זה נשמע הגיוני?)
לא מדובר בלאהוב את עצמך כמשתקף אצל אחר,
כי אני לא חושבת שבאמת אנשים יכולים לאהוב את עצמם כי אנשים אחרים אוהבים אותם.
אולי אנשים אחרים הם צינור, כלי, לגרום לנו להרגיש יותר טוב עם עצמנו, זה המקסימום, לדעתי לפחות.
משמעות המילים של הבחור מן העבר היא נוראית בעיניי- נרקיסיזם לחלוטין.
בכלל, לא חסרה אנוכיות כשזה נוגע ליחסים בין בני אדם.
הכי נוראי- להחזיק לידנו אנשים שגורמים לנו להרגיש יותר טוב עם עצמנו, ואז אנחנו רק לוקחים מהם מבלי להעניק בחזרה.
קיים מישהו אחד בחיים שלי כרגע שמחזיק אותי בסביבתו רק כי אני גורמת לו להרגיש יותר טוב עם עצמו.
רק כי הוא יודע שהוא יכול לפנות אלי ואני אהיה שם בשבילו.
רק בגלל שאני לא בטוחה שזו הסיבה לבד, אני לא מנתקת את הקשר, וגם העובדה שאני לא יודעת איך לנתק קשרים עם אנשים תורמת לכך.
