![תמונה של אני =]](https://cdn.simania.co.il/images/users/5878.jpg)
אני שולחת אליכם את מאמרו של אריאל הרשפלד, שהגיע אליי דרך חנות קסומה לספרים משומשים ששמה "קרון הספרים".
מוזמנים לקרוא, להתרשם ולהגיב
זרש
לידידנו שלום
מאמר זה התפרסם במוסף הארץ ביום שישי האחרון,הוא נוגע בצורה המדויקת ביותר במצבו של ענף הספרים בארץ.
לכן מצאנו לנכון לשלוח אותו בתפוצה רחבה, בתקוה לעורר עניין בנושא הנוגע לכולנו.
המעונינים יוכלו למצוא בקובץ המצורף דברים שנאמרו על ידינו בנושא.
אבי וגלעד
קרון הספרים
04-9533461
אריאל הירשפלד | הדרדור שאליו הפילו רשתות הספרים הישראליות את עולם הספרים המקומי
מאת אריאל הירשפלד
לא הקהל ולא המבקרים ולא המורים אלא סמנכ"ל לענייני שיווק קובע דבר שעניינו הוא לב לבה של התרבות
תגיות: צומת ספרים, רשתות שיווק, ספרים, מבצעים
לפני שבועיים הכריזה שוב רשת חנויות-הספרים "צומת ספרים" על המבצע "4 ב-100 שקל", במענה למבצע "קנה אחד, קבל שניים במתנה" של "סטימצקי". בעליה רוטטים בוודאי בהנאה. מיליון ספרים הם מוכרים בכל מבצע כזה. הישג קמעונאי אדיר. אינם מבינים, כאותו שבט טרמיטים המכרסם עץ עבות, שהזלילה הגדולה הזאת קרובה לחסל את העץ עצמו, ואז - מה יאכלו?
המבצע "4 ב-100 שקל" הוא קולו של הגולל ההולך ונסגר על שוק הספרים בארץ. מה שנראה לבעלי הרשת כהישג כה גדול ("הדבר מרחיב את תרבות הקריאה בישראל!" מכריזה סמנכ"לית השיווק של הרשת, טל פלוסקר, ב"כלכליסט" 7.12) הוא שיאו האחרון של הדרדור שאליו הפילו רשתות הספרים הישראליות את עולם הספרים המקומי.
העניין אינו רק בתחרות השוק. "צומת ספרים" אינה רק כריש מכירות אלים וחסר מעצורים. "צומת" היא רשת הפועלת לקידום הוצאת ספרים אחת! הוצאת הספרים הגדולה בארץ - "כנרת זמורה-ביתן" היא הבעלים של הרשת, בשיתוף עם מודן. זוהי "בעלות אנכית". הנובע מכך הוא שרוב הספרים המוצגים למכירה במבצע הגדול הם של "כנרת זמורה-ביתן". מנכ"ל ההוצאה, ערן זמורה, מצהיר על כך בפה מלא: "נראה לי לגיטימי לגמרי שהספרים שלנו בולטים יותר או מוצגים בכמות גדולה יותר של כותרים בצומת ספרים". והוא מנמק: "אנו בכל-זאת השותפים, אלה שהסתכנו והשקיעו והקימו את הרשת הזאת" ("כלכליסט", שם).
הרשתות הגדולות "צומת" ו"סטימצקי" נאבקות עכשיו זו בזו בשיטת המבצעים. זה שנים הבא לקנות ספר מוצא עצמו קונה "1+1" או "השני בחצי מחיר" וכו', כאילו הוא קונה שמפו+מרכך בסופר. רק טיפש ישמח על הרווח הקטן שבזה. זה שנים שרשתות השיווק הללו מעקרות את תרבות הספרים, וקנייתם בכלל זה, מכל שריד של רגש וערך. הבא לחנויות הללו, הנראות כסופר-פארם, עומד מבועת מול אווירת המחטף האופפת אותו. רבי המכר היומיים נערמים מולו להפילו, המוכרות והמוכרים, שמדקלמים שוב ושוב את שבחי רשימת רבי המכר האחרונה (רשימה שכידוע היטב גם היא יצירה מעוותת של רשתות השיווק), מקישים מספרים ומעבירים כרטיסי אשראי. הקונה יודע שהספרים המוצגים על השולחנות זכו לכך בכוח, לרגע קצר. עוד מעט ייתחבו למדף, ועוד רגע נוסף - יוחזרו למפיץ.
עולם הספרים הנוכח בחנויות הללו אינו מציאות ספרותית ואין לו דבר עם תרבות, ערך, ואפילו לא הנאה. מכל חנויות הארץ הזאת, האנטיפטיות ביותר הן חנויות הספרים הגדולות הללו, המוצפות רוע ותאוות-בצע. זהו גיהנום הספרים. אני מכיר לא מעט אנשים המדירים רגליהם מן החנויות הללו ומחרימים אותן וטורחים ללכת אל אותן חנויות ספרים מעטות שנותרו בבעלות פרטית, גם אם אין בהן מבצעים של "4 ב-100". שם ספר הוא ספר והדיבור עם המוכר או המוכרת עשוי מבט ויחס חי אל הקריאה ואל הספרים. זו אינה נוסטלגיה. יש דברים כאלה בעולם וזכותו של קורא ואוהב ספר להגן גם על תרבות הקנייה של הספרים ועל המוסד חנות ספרים.
הנובע מכך הוא שהוצאות ספרים נאלצות למכור את הספרים לרשתות הגדולות במחירי הפסד רק כדי להיות מוצגות על דוכני החנויות. ואם הן אינן משתתפות במבצעים ספריהן לא יוצגו כלל על שולחנות התצוגה. אין צורך בידע רב בכלכלה כדי לדעת שכשמכריחים אותך למכור מתחת לעלויות של היצור אתה לא יכול להתקיים.
מה שמחוללות היום רשתות הספרים הגדולות הוא הרס הענף. אבל יש צורך להזכיר לקוני הספרים, כי מה שכלול במחירי הספרים אינו רק הנייר ומחיר הדיו שעליו, ואפילו לא רק שכרו של הסופר שכתב את הספר, ואפילו לא רק שכרם של העורכים, המגיהים והכורכים, אלא גם, ובעיקר, היכולת להשקיע בסופר חדש, בסופר שאינו אלוף רבי-מכר, בספרי הגות, בשירה, בתכנון סדרות חדשות, ביוזמה של תרגום, של הוצאה מחדש. מה שכלול במחירי הספרים הוא עולם הספרות והתרבות כולו. ומה שמעוללות הרשתות הללו בהשתוללות המבצעית הזאת הוא הרס התרבות הישראלית. והגיע הרגע שבו הסופרים הנותנים את כתביהם להוצאה הגדולה בארץ, המחזיקה ברשת הגדולה בארץ, יחשבו היטב על חלקם בתרבות הזאת, על חלקם בבניינה ועל חלקם בהריסתה.
בכתבה שהיתה ב"כלכליסט" מצוטטת רחל אידלמן, בעלת הוצאת "שוקן", ההוצאה היחידה המסרבת להשתתף במבצעים של "צומת" ו"סטימצקי", והיא מספרת עוד פרט מרתק בפרשה הזאת: הרשתות מבקשות עמלה נוספת (על המחיר שהורידוהו עד מתחת למינימום) כדי שהמוכרים בחנויותיהן "יקדמו וידחפו ספר מסוים שלך יותר מאשר ספר אחר". כלומר - הרשתות תובעות אתנן מיוחד על משחק שיווקי הנוסף מעל המניפולציה הצינית הנעשית על ידן בלאו-הכי.
כוחות השוק הללו פועלים בכל מקום. כך חנקו חלקים נרחבים מן החקלאות וכך העבירו את ייצור הטקסטיל לירדן או לסין. אלא שהפיקחים המרימים גבה ומבליטים פימה בבקיאות כזאת בחוקי השוק העכשוויים שוכחים בכוונה ששוק הספרים אינו דומה לשוק הרגיל, מן הסיבה הפשוטה שהם מוכרים רוח ולא חומר, ואת ייצורה של זו אי-אפשר להעביר לירדן או לסין. החמור והמחפיר בסיפור הישראלי הזה הוא שהפריחה הכלכלית שזכו לה רשתות השיווק של הספרים צמחה מתוך הפריחה הספרותית הישראלית שהחלה בסוף שנות השבעים של המאה שעברה והגיעה לשיאים מרשימים, בארץ ובחו"ל, לאורך שנות השמונים והתשעים. הפריחה הזאת, שהיה רווח כספי בצידה, היא זו שעליה צמח תהליך השמנתן היתרה של רשתות השיווק, ומרגע שאלו שמנו ממש - החלו לבעוט. זה שנים שקברניטי הרשתות הללו מחליטים על גורלם של ספרים לשבט או לחסד ואין עוצר בעדם. לא הקהל ולא המבקרים ולא המורים אלא סמנכ"ל לענייני שיווק קובע דבר שעניינו הוא לב לבה של התרבות. "המבצע מאפשר לאנשים נגישות לספרים שבשוטף הם לא יכולים לקנות" אומרת טל פלוסקר, הסמנכ"לית לענייני שיווק של "צומת", בעברית האופיינית למי שמחליט היום על פניה וגופה של התרבות הישראלית.
החוק "הצרפתי" האמור להגן על מחירי הספרים בשנתם הראשונה, שאותו מקדמים בכנסת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, זבולון אורלב, שלי יחימוביץ ונחמן שי, הוא חיוני, גם אם הוא מועט ומאוחר. ואולי הוא יזכיר לבעלי הבסטות הגדולים, לפחות להרף עין, שמה שמונח על בסטותיהם מתחמק ועף הרחק ממה שהם מוכרים ב"קנה אחד, קבל שניים במתנה".
מוזמנים לקרוא, להתרשם ולהגיב
זרש
לידידנו שלום
מאמר זה התפרסם במוסף הארץ ביום שישי האחרון,הוא נוגע בצורה המדויקת ביותר במצבו של ענף הספרים בארץ.
לכן מצאנו לנכון לשלוח אותו בתפוצה רחבה, בתקוה לעורר עניין בנושא הנוגע לכולנו.
המעונינים יוכלו למצוא בקובץ המצורף דברים שנאמרו על ידינו בנושא.
אבי וגלעד
קרון הספרים
04-9533461
אריאל הירשפלד | הדרדור שאליו הפילו רשתות הספרים הישראליות את עולם הספרים המקומי
מאת אריאל הירשפלד
לא הקהל ולא המבקרים ולא המורים אלא סמנכ"ל לענייני שיווק קובע דבר שעניינו הוא לב לבה של התרבות
תגיות: צומת ספרים, רשתות שיווק, ספרים, מבצעים
לפני שבועיים הכריזה שוב רשת חנויות-הספרים "צומת ספרים" על המבצע "4 ב-100 שקל", במענה למבצע "קנה אחד, קבל שניים במתנה" של "סטימצקי". בעליה רוטטים בוודאי בהנאה. מיליון ספרים הם מוכרים בכל מבצע כזה. הישג קמעונאי אדיר. אינם מבינים, כאותו שבט טרמיטים המכרסם עץ עבות, שהזלילה הגדולה הזאת קרובה לחסל את העץ עצמו, ואז - מה יאכלו?
המבצע "4 ב-100 שקל" הוא קולו של הגולל ההולך ונסגר על שוק הספרים בארץ. מה שנראה לבעלי הרשת כהישג כה גדול ("הדבר מרחיב את תרבות הקריאה בישראל!" מכריזה סמנכ"לית השיווק של הרשת, טל פלוסקר, ב"כלכליסט" 7.12) הוא שיאו האחרון של הדרדור שאליו הפילו רשתות הספרים הישראליות את עולם הספרים המקומי.
העניין אינו רק בתחרות השוק. "צומת ספרים" אינה רק כריש מכירות אלים וחסר מעצורים. "צומת" היא רשת הפועלת לקידום הוצאת ספרים אחת! הוצאת הספרים הגדולה בארץ - "כנרת זמורה-ביתן" היא הבעלים של הרשת, בשיתוף עם מודן. זוהי "בעלות אנכית". הנובע מכך הוא שרוב הספרים המוצגים למכירה במבצע הגדול הם של "כנרת זמורה-ביתן". מנכ"ל ההוצאה, ערן זמורה, מצהיר על כך בפה מלא: "נראה לי לגיטימי לגמרי שהספרים שלנו בולטים יותר או מוצגים בכמות גדולה יותר של כותרים בצומת ספרים". והוא מנמק: "אנו בכל-זאת השותפים, אלה שהסתכנו והשקיעו והקימו את הרשת הזאת" ("כלכליסט", שם).
הרשתות הגדולות "צומת" ו"סטימצקי" נאבקות עכשיו זו בזו בשיטת המבצעים. זה שנים הבא לקנות ספר מוצא עצמו קונה "1+1" או "השני בחצי מחיר" וכו', כאילו הוא קונה שמפו+מרכך בסופר. רק טיפש ישמח על הרווח הקטן שבזה. זה שנים שרשתות השיווק הללו מעקרות את תרבות הספרים, וקנייתם בכלל זה, מכל שריד של רגש וערך. הבא לחנויות הללו, הנראות כסופר-פארם, עומד מבועת מול אווירת המחטף האופפת אותו. רבי המכר היומיים נערמים מולו להפילו, המוכרות והמוכרים, שמדקלמים שוב ושוב את שבחי רשימת רבי המכר האחרונה (רשימה שכידוע היטב גם היא יצירה מעוותת של רשתות השיווק), מקישים מספרים ומעבירים כרטיסי אשראי. הקונה יודע שהספרים המוצגים על השולחנות זכו לכך בכוח, לרגע קצר. עוד מעט ייתחבו למדף, ועוד רגע נוסף - יוחזרו למפיץ.
עולם הספרים הנוכח בחנויות הללו אינו מציאות ספרותית ואין לו דבר עם תרבות, ערך, ואפילו לא הנאה. מכל חנויות הארץ הזאת, האנטיפטיות ביותר הן חנויות הספרים הגדולות הללו, המוצפות רוע ותאוות-בצע. זהו גיהנום הספרים. אני מכיר לא מעט אנשים המדירים רגליהם מן החנויות הללו ומחרימים אותן וטורחים ללכת אל אותן חנויות ספרים מעטות שנותרו בבעלות פרטית, גם אם אין בהן מבצעים של "4 ב-100". שם ספר הוא ספר והדיבור עם המוכר או המוכרת עשוי מבט ויחס חי אל הקריאה ואל הספרים. זו אינה נוסטלגיה. יש דברים כאלה בעולם וזכותו של קורא ואוהב ספר להגן גם על תרבות הקנייה של הספרים ועל המוסד חנות ספרים.
הנובע מכך הוא שהוצאות ספרים נאלצות למכור את הספרים לרשתות הגדולות במחירי הפסד רק כדי להיות מוצגות על דוכני החנויות. ואם הן אינן משתתפות במבצעים ספריהן לא יוצגו כלל על שולחנות התצוגה. אין צורך בידע רב בכלכלה כדי לדעת שכשמכריחים אותך למכור מתחת לעלויות של היצור אתה לא יכול להתקיים.
מה שמחוללות היום רשתות הספרים הגדולות הוא הרס הענף. אבל יש צורך להזכיר לקוני הספרים, כי מה שכלול במחירי הספרים אינו רק הנייר ומחיר הדיו שעליו, ואפילו לא רק שכרו של הסופר שכתב את הספר, ואפילו לא רק שכרם של העורכים, המגיהים והכורכים, אלא גם, ובעיקר, היכולת להשקיע בסופר חדש, בסופר שאינו אלוף רבי-מכר, בספרי הגות, בשירה, בתכנון סדרות חדשות, ביוזמה של תרגום, של הוצאה מחדש. מה שכלול במחירי הספרים הוא עולם הספרות והתרבות כולו. ומה שמעוללות הרשתות הללו בהשתוללות המבצעית הזאת הוא הרס התרבות הישראלית. והגיע הרגע שבו הסופרים הנותנים את כתביהם להוצאה הגדולה בארץ, המחזיקה ברשת הגדולה בארץ, יחשבו היטב על חלקם בתרבות הזאת, על חלקם בבניינה ועל חלקם בהריסתה.
בכתבה שהיתה ב"כלכליסט" מצוטטת רחל אידלמן, בעלת הוצאת "שוקן", ההוצאה היחידה המסרבת להשתתף במבצעים של "צומת" ו"סטימצקי", והיא מספרת עוד פרט מרתק בפרשה הזאת: הרשתות מבקשות עמלה נוספת (על המחיר שהורידוהו עד מתחת למינימום) כדי שהמוכרים בחנויותיהן "יקדמו וידחפו ספר מסוים שלך יותר מאשר ספר אחר". כלומר - הרשתות תובעות אתנן מיוחד על משחק שיווקי הנוסף מעל המניפולציה הצינית הנעשית על ידן בלאו-הכי.
כוחות השוק הללו פועלים בכל מקום. כך חנקו חלקים נרחבים מן החקלאות וכך העבירו את ייצור הטקסטיל לירדן או לסין. אלא שהפיקחים המרימים גבה ומבליטים פימה בבקיאות כזאת בחוקי השוק העכשוויים שוכחים בכוונה ששוק הספרים אינו דומה לשוק הרגיל, מן הסיבה הפשוטה שהם מוכרים רוח ולא חומר, ואת ייצורה של זו אי-אפשר להעביר לירדן או לסין. החמור והמחפיר בסיפור הישראלי הזה הוא שהפריחה הכלכלית שזכו לה רשתות השיווק של הספרים צמחה מתוך הפריחה הספרותית הישראלית שהחלה בסוף שנות השבעים של המאה שעברה והגיעה לשיאים מרשימים, בארץ ובחו"ל, לאורך שנות השמונים והתשעים. הפריחה הזאת, שהיה רווח כספי בצידה, היא זו שעליה צמח תהליך השמנתן היתרה של רשתות השיווק, ומרגע שאלו שמנו ממש - החלו לבעוט. זה שנים שקברניטי הרשתות הללו מחליטים על גורלם של ספרים לשבט או לחסד ואין עוצר בעדם. לא הקהל ולא המבקרים ולא המורים אלא סמנכ"ל לענייני שיווק קובע דבר שעניינו הוא לב לבה של התרבות. "המבצע מאפשר לאנשים נגישות לספרים שבשוטף הם לא יכולים לקנות" אומרת טל פלוסקר, הסמנכ"לית לענייני שיווק של "צומת", בעברית האופיינית למי שמחליט היום על פניה וגופה של התרבות הישראלית.
החוק "הצרפתי" האמור להגן על מחירי הספרים בשנתם הראשונה, שאותו מקדמים בכנסת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, זבולון אורלב, שלי יחימוביץ ונחמן שי, הוא חיוני, גם אם הוא מועט ומאוחר. ואולי הוא יזכיר לבעלי הבסטות הגדולים, לפחות להרף עין, שמה שמונח על בסטותיהם מתחמק ועף הרחק ממה שהם מוכרים ב"קנה אחד, קבל שניים במתנה".
קישור חיצוני • www.booknetshop.co.il
http://www.booknetshop.co.il/imgs/site/miv/4bemea.JPG