לפני הקבר
אני רואה את האש לשניה אחת נוספת, ואז היא נפסקת. הכל חשוך, חסר חיים, ואני אפילו לא רואה את עצמי.
אט אט משהו נפתח, אני מתחילה לראות, לראות אפלוליות. היא נעלמת, לאט לאט.
אני עומדת ליד שלחן, לא קטן ולא גדול, לא מפואר ולא פשוט. על השולחן יש שלט זהב שעליו כתוב: "השאר כל מה שתרצה לתת לאלה שחיים, רשום אותם בדף הזה". בדיוק שאני מסימת לקרוא אני רואה דף ועט. אני רושמת לאט לאט כל דבר אפשרי שאני יכולה לתת לקרובים שלי שעדיין חיים. השולחן נעלם כשאני מסיימת לכתוב. מופיעות שם פה ואוזן. הפה אומר: "ספרי את כל החטאים שלך" אני מספרת. אחרי זה הפה מספר את כל מה ששכחתי. אני מזועזעת. הפה והאוזן נעלמים. מופיע שלט קטן שכתוב עליו: "לקבר ימינה" אני פונה ימינה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה