ריצה.
ריצה.ריצה.ריצה.ריצה.ריצה.
זה מה שאריאל הרגיש,חשב וחי, זו היתה המציאות שלו: ריצה.
הם רדפו אחריו, שוב ושוב ושוב, לא היה מנוס מפניהם.
אריאל עצר מונית שברולט שנת 2000, הוא נכנס פנימה במהירות.
"למלון ההדסים" אמר.
הוא הביט מאחוריו, כלום, אין שם כלום, הם לא שם.
הוא שיפשף את עיניו, אין מצב שהם חדלו, הם אף פעם לא חדלו, אבל כעת...
הנהג הביט לאחורה, "אתה בסדר ילד?" שאל.
האם הוא בסדר?
אריאל רק הניד את ראשו והמשיך להסתכל לאחורה, מחפש בעיניו את אויביו, אבל לא מוצא.
הוא התיישב בחבטה, לא בדיוק מבין מה קורה.
הנהג הביט בו בעניין דרך המראה. "מה קורה לך, ילד?"
מה קורה לו?
הוא הביט שוב לאחור, אין שם כלום. לא ייתכן... לא יתכן...
ואז לפתע, משום מקום
בום
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
