צעדתי בחשכה יחפה ולבושה בסחבות ,בראשי עוברת רק מחשבה יחידה .
אני לא רוצה להישאר פה.
אני שומעת רשרוש בין העצים ומיד לאחר מכן דמות מופיעה, הדמות פסעה לעברי וחסמה את הדרך
"אני הוא שומר הסף, את לא יכולה לעבור"
הבטתי בו בפנים ריקות , המחשבה עדיין מהדהדת בחוזקה .
" אני חייבת לצאת מכאן "
שומר הסף פרש את זרועותיו . בידו מוחזקת חרב מאיימת .
"אין מעבר , חזרי לאחור או שאת חייך אקח במקום "
"אין מעבר ממקום זה , כי אין דבר מאחורי שער זה"
אין דבר מאחורי שער זה ? זה לא יתכן , כל חיי חלמתי לצאת מכאן , כל חיי האמנתי שאני אוכל לברוח.
הקרבתי כל כך הרבה בשביל להגיע לכאן ,המחשבה בראשי התערפלה ונדמה שלרגע היא נשכחה. איבדתי את אמונתי צעדתי לאחור ושמטתי את ראשי .
אין דבר מאחורי השער ?אין עתיד אחר ?אני לא יכולה להאמין בזה
אני חייבת לצאת , אני לא יכולה לחזור לאחור .
אין דבר בשבילי במקום הזה, אין לי למה לחזור.
הבטתי ברגליי היחפות ,עצמתי עיניי וניסיתי לזכור מדוע מלכתחילה הגעתי לפה.
"אקח את הסיכון ואם זה אומר שאמות תוך כדי ניסיון אז זה בסדר מבחינתי"
הרמתי את ראשי חיוך על שפתיי ,וצעדתי לפנים .
שומר הסף לא היסס ואת חרבו הוא נעץ עמוק אל תוך הלב .
דמעה זלגה על לחי, עצמתי את עייני
כשמחשבה אחת ואחרונה בראשי .
שפתיי לחשו לשומר
"הצלחתי – ברחתי מכאן "
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
