פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1014 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים מעשה ברבי מוישה זוכמן והרבי הגדול..מבני ברק. ספור בהמשכים – פרק אחרון "ויהי בעלות המנחה" מוקדש לאינס מירושלים. אברהם
תקציר הפרקים הקודמים:
רבי מוישה זוכמן, איש חסיד, ירא שמיים וערירי
מחכה שנים רבות לפרי בטן. הוא מספר לר' מנדל
את אשר עובר עליו, וזה מבטיח לסייע בעדו להיפגש
עם הצדיק מפראג, המתארח בבני ברק, ובתמורה, ר' מנדל
מבקש את הסנדקאות. רבי זוכמן מסכים ואף חתם על שטר
התחייבות – שדינו כדין שבועה. אולם ר' מנדל נעלם לפתע.
רבי זוכמן חשב בדעתו לוותר על הנסיעה לרבי, אך גילה לפתע
שהרבי הקדוש בעצמו ובכבודו יבוא לירושלים. וכן יצא רבי זוכמן
לפגישת התייחדות עם כ"ק בוצינא דכיא., פאר הדור והדרו.
שם הוברר לרבי שרבי זוכמן אינו יודע מה עושים עם נשים, ואף לא ידע
מה-זה כמכחול בשפופרת. הרבי חשב שהפתרון ללכת לבית בושת שם
ילמד רבי זוכמה ממקור ראשון – כיצד האישה נקנית.
"ויהי בעלות המנחה"
הקיץ חלף ביעף. יום רדף-יום. חגי תשרי חלפו להם. והשלכת כמעט לא הורגשה. החורף רדף אחר הסתיו והשיגו ללא קשיים מיוחדים.
זה היה אחד החורפים היותר קשים שידעה ירושלים. חורף מיוחד במינו. קר מן הרגיל וצינת חודש טבת קשה מן הקשים. שנה בת "שני אדרים". "שנה מעוברת" הייתה. כך גם רגינה מעוברת הייתה וכריסה בין שיניה. רבים היו ספונים בביתם ובכללם העגלונים שפרנסתם פחתה. אולם לרבי זוכמן נמצאה הפרנסה בשפע בשל קשריו עם ספקי הנפט והסולר לחימום הבית.
את תפילותיו המשיך בכוונה רבה כבימים ימימה ולא החסיר אף לא תפילה אחת. אף לא בימים בהם נערם השלג והגיע לגובה שמונה טפחים. פעמים שהיה מִנְיָן ופעמים שהשמש ר' שרול היה לבדו ואין איש אתו מלבד רבי זוכמן. אולם בתפילת המנחה - כבדרך פלא – תמיד נזדמנו לו עשרה אנשים לתפילה. רבי זוכמן הקפיד במיוחד על תפילת המנחה, וזו גמלה לו, ברוב עם הדרת מלך.
ידע שאליהו הנביא נענה בתפילת המנחה. ידע את חשיבותה של שעת רצון.
הניצנים נראו בארץ עונת האביב הגיעה. לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ. פריחה ולבלוב היו מנת חלקם של אנשי ירושלים, מעין פיצוי על החורף הקר והקשה.
ביומו האחרון של חודש אדר ב' - של אותה שנה - כרעה רגינה ללדת. ובשעה טובה ומוצלחת ילדה בן זכר שזיו פניו האיר את בית היולדות בבית החולים "ביקור חולים" - מהלך דקות אחדות משכונת "מאה שערים".
ויהי ביום השביעי, לאחר תפילת שחרית, דפק ר' שרו'ל על תיבת בית הכנסת, לאמור: הודעה חשובה.
"מחר בע"ה" אמר ר' שרול השמש "לפני תפילת המנחה, תתקיים ברית המילה לבנו של רבי זוכמן".
"מזל טוב ! מזל טוב !", נשמע מכל הָעֲבָרִים, ואחדים הביעו תמיהה על השינוי במנהג, שכן דרכם של המתפללים לקיים ברית מילה לאחר תפילת השחרית, אולם ר' שרו'ל הודיע כי זהו רצונו של רבי זוכמן ורצונו של אדם הוא כבודו.
וכך היה. בית הכנסת הגדול שליד השטיעבלעך לבש חג, ליד כסא הסנדק, נעמד המוהל שכלי מלאכתו פרושים לפניו: מיני משחות, אגד-מדבק וחומרי חיטוי וכמובן סכין המוהלים. בעזרת הנשים ממתנת הייתה רגינה עם הרך הנולד.
הכל עמד מלכת. פרט לשעון האורלוגין שהשמיע את נקישותיו בזו אחר-זו. הדקות חלפו במהירות. החמה נתלתה בראשי האילנות ודומה היה שתשקע לפני זמנה. רבי זוכמן זכר את חלומו ואת "משפטו" בבית הדין העליון. אמר לקהל המתפללים "הבה נתפלל מנחה, הסנדק של בני צריך להגיע מארץ רחוקה". אין איש מזקני ירושלים שישכח מה חגיגית הייתה תפלת מנחה של אותו יום. וכשנסתיימה תפילת המנחה, נותרו דקות אחדות בלבד לשקיעת החמה. ההתלחשויות מכל עבר נשמעו כזמזומן של הדבורים, כיצד יכול רבי זוכמן לדחות את הברית ליום התשיעי, וכזאת לא הייתה בבית ישראל, וכן על זה הדרך מסה ומריבה, מצווה ומרי-בה.
הס הושלך בבית הכנסת אל פתח הבית הקדוש נכנס אדם בעל הידור רב, לבוש בחלוק לבן - 'קיטל'- כדרכם של בעלי סנדקאות, ופנה ללא אומר ודברים ונתיישב על הכסא המוגבה. רבי זוכמן לא ידע את נפשו מצער. מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן? והרי אין זה רבי מנדל ! איש אחר הוא !. וכיצד יעבור על השבועה שנשבע בבית הדין? הן שטר השבועה בכיסו ?.
רבי זוכמן לחש דבר מה באוזנו של הסנדק, והלה הוציא מכיסו שטר דומה לשטר שבידי רבי זוכמן. רבי זוכמן היה נסער ולפלא היה הדבר בעיניו : " מנין לך השטר הזה? והרי אינך רבי מנדל?" שאל רבי זוכמן. "נכון שאיני רבי מנדל"
אמר האיש אך קניתי הימנו את הסנדקאות, והרי חתימתו למטה. ועתה הבא את הילד לפני שתשקע החמה. סיים הסנדק את דבריו.
רבי זוכמן הרים את ידו כמסמן לרגינה למסור את הילד, ובד-בבד אמר לסנדק: אמסור לידך את הילד ואתה תמסור לידי את השטר, וכך, בעסקת חליפין, נמסר שטר השבועה לרבי זוכמן, התינוק לסנדק. וברית המילה אף היא נתקיימה במועדה: המוהל ברך את הברכות הראויות, מל את הילד, וכשגמר לפרוע, שקעה החמה.
לסעודת המצווה שזמנה נתקצר, הוגשו מיני מזונות ומעט תופינים. ולכשהחלו להתפלל תפילת ערבית רצו לכבד את הסנדק בתפילה להיות לחזן, לא היה זה בנמצא, גז חיש ונעופה, נעלם - כאותו רבי מנדל שנעלם לפני כשנה. ממש באותו מקום.
למחרת היום, משנסתיימה שבועתו, הגיע רבי זוסמן לבית דין צדק וביקש מהספרא דדיינא את עותק שטר השבועה. לאחר דין ודברים, ולאחר שרבי זוכמן הראה באותות ומופתים כי קיים את תנאי השטר, ניתן לו העותק ע"י הדיין.
עתה משהגיע לביתו רצה לקרוע לגזרים את שלוש השטרות ובכך לבטל גזר דין של מעלה, אך מה רבה הייתה פליאתו כאשר השטר מבית הדין היה ריק כדף חלק. להפתעתו גם שני השטרות שהיו בכיסו היו ריקים . אותיות שפרחו להן באוויר.
"אם כך", אמר רבי זוכמן, "לא היה רבי מנדל, לא היה הרבי מפראג, ואולי, בדוחק שבדוחק, היה "מוטל הגנב", בדוחק. אין זה, כי אם מהרהורי לבו ראה ותפילת המנחה היא שעמדה כזכות בעדו ובעד ביתו.
סוף דבר.
יודעי דבר, רושמי רשומות ומחשבי חישובין שבירושלים אמרו, שבאותו היום – יום ברית המילה של בנו של רבי זוכמן – ישב על כסא הסנדקאות, עוזרו האישי של אליהו הנביא, אם לא למעלה מזה.
תם ונשלם שבח לבורא עולם.
כאן ירושלים עיה"ק תובב"א.
אברהם אוחנה. תמוז תשע"ב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים ולוואי והיו נסים בימינו.... שיווה
-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים לי בבית.. אברהם
יש מלא נסים...
למשל הנכד שלי קוראים לי נסים.
וזה נס גדול שרעייתי סובלת אותי.
הגמרא במפורש (במסכת ברכות) " לא ילך אדם תחת סולם רעוע ולא ליד קיר המט ליפול - אין סומכין על הנס"
גם למי שמאמין לא בהכרח יתרחשו נסים.
אולם כאשר אדם תמים שקורה לו איזה דבר שמעל לטבע או שאינו יכול להסביר, אז הוא אומר זה נס.
ומה אכפת לנו.. אם זה עושה לאותו אדם טוב על הלב שיקראו לזה נס. סוו ווט.
תודה רבה לך, שיווה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים אין ככוחה של תפילה ואמונה.. אינס
נסים קורים ולעולם אין זו יד המקרה, אשרי המאמין.
ועם הולדת הבן המיוחל שלחו צינורות הבריאה יפעתם משכן קדושה.
ויפעת האביב תזמר במקהלה ובקול גדול תצטרף לחגיגה.
יופי של סיפור :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים תודה, אינס. אברהם
נסים אכן קורים. - אין זו יד המקרה.
יש שיאמרו "נס" ויש שיאמרו שכך מתנהל העולם.
בדרך כלל ההבדל הוא באדם ובמצב שארע לו את אשר ארע.
לאשה שיש לה 5 ילדים ונולד עוד אחד, הרי זה פשוט לחלוטין - כך דרכו של עולם.
לאחרת שממתינה 15 שנה - זה ספור אחר לגמרי. גם אם תתלה זאת ברכו של עולם, עדיין תהדהד השאלה
"למה אחרי כל כך הרבה זמן?"
תודה שהיית אתי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים איזה דבר מדהים שמעון שלוש
דבור על אופניו מבפנים כשילום על חפות האמונה - תקן אם ניסחתי את זה לא בדיוק
הסיפור עמוק ומובנה רושם, ששום דבר אינו מקרי אפילו לא תיאור הנוף הקר שאחרי ה"חום". הסוף אינו גדוש אלא להעצמה הנסית המתמשכת, ממילא ואפשר עוד לדבר
הרגשתי קרוב.
תודה רבה אברהם
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים ממש כך אברהם
אכן "שילום על חפות האמונה" הוא ניסוח מדויק להפליא.
כן. בחברה התמימה בה עסקתי, נושא ה"נסים והנפלאות" הוא מוטיב מרכזי שאומר:
"יש השגחה עליונה כללית וגם פרטית".
הבעש"ט אמר פעם משפט כזה: "אם אתה נוסע בעגלה, ולפניך עגלה עמוסת חציר, ולפתע באה רוח ונוטלת חתיכה
קטנה של קש ומסובבת אותה באוויר ונוטלת אותה למקום אחר, דע לך! זוהי השגחה פרטית".
במילים אחרות, כדאי - לפי הבעש"ט - לבדוק לאן הולכת חתיכת הקש. יש לה "תפקיד".
טוב. אמונה זה דבר רוחני, אישי לכל אחד ואחד, כפי תפישתו והשגתו.
יום מוצלח ותודה על ששיתפת אותי במחשבותיך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
