ציחקוק לגלגני רק הדגיש את קרע הבדידות הרחב שהיה טמון בליבה,וחוסר האכפתיות בקולה צעק פגיעות בכל מקום.
רציתי להכות אותה,להכות חזק.
שתקתי.
נשמתי עמוק.
"מה קורה?" שאלתי בקול הכי רגוע שאפשר,כאילו מה שאמרה לא מזיז לי, "בסדר..את יודעת..חיים.." היא עונה בעצלתיים,ראשה תקוע עמוק בתוך האייפון,לא טורחת אפילו להרים את מבטה.
הכול רע לה,אני יודעת,אבל בליבי אין טיפת רחמים רק כעס,ככה זה שאדם כורה לעצמו בור ואחר כך בוכה,הוא לא ראוי לרחמי.
היא אינטליגנטית ומוכשרת,את זה אני יודעת וגם היא,אולי יותר מידי,איך מסבירים לאדם טעות כשהראש הליברלי שלו כבר ממציא תירוצים לי,לו ולכל העולם?
אני רואה אותה משליכה את עצמה לבור,מזלזלת בכל מה שהיה,נותנת לציניות לעטוף אותה ולפגוע במי שמדבר איתה ובה,אני רק רוצה לנער אותה ולהבהיל,מי יודע אולי הכול יחזור חזרה למקום שם בפנים?
היא זורקת את עצמה לזבל,לא חושבת שחייה ראויים,ובטוחה כי היא הישנה זה בן אדם אחוז תעתועים,מובל ולא בטוח.
איך אני רואה אותה מתרחקת ושואלת את עצמי מתי תאבד את הדרך חזרה,ואולי כבר איבדה?
כמות הרגשות שלי אליה היא אדירה ולא מוגדרת.מבלבלת.
אני שונאת אותה,אני מקנאת בה,אני מזלזלת בה,אני מתנשאת עליה,אני אוהבת אותה,אני רוצה את טובתה,אני דואגת לה...דייייייי!!!!מי היא??????!!!!!!!!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
