פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 677 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים מעשה ברבי מוישה זוכמן והרבי הגדול..מבני ברק. ספור בהמשכים – פרק ב' - ר' מנדל אברהם
מעשה ברבי מוישה זוכמן והרבי הגדול..מבני ברק. ספור בהמשכים – פרק ב'
ר' מנדל.
תקציר רבי מוישה זוכמן איש חסיד וירא שמיים ערירי,
מחכה שנים רבות לפרי בטן.
הוא מספר לר' מנדל את אשר עובר עליו.
"נו.. טוב שאתה מספר. כבר כתוב 'דאגה בלב איש ישיחנה', ועוד כתוב 'ותשועה ברוב יועץ'.
אמר ר' מנדל. הנה עצתי לך. הן יודע אתה שרבה של ירושלים תובב"א יודע נסתרות ורזי רזים,
ויש אומרים שאף שיחות עם המלאכים יודע הוא. דומני שאם תביע את רצונך להיוועד עמו יוכל
הדבר להיעשות בנקל. אפשר שיתפלל בעדך, ותפילתו של צדיק זה מעולם לא הושבה ריקם".
"לא, לא". אמר רבי זוכמן. "איני רוצה לפגוש ברב הקדוש. מכיר הוא אותי. אין אני רוצה שיחשבני
לקטן אמונה עד שאני נזקק לתפילתו. כבר נאמר 'אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה'.
יודע אני כי בשֶלִי הרעה הזו, ואין לך מעלה גדולה מתפילתו של החולה על עצמו.
'ותשועת השם כהרף עין'. "רק שהרף עין זה", אמר רבי זוכמן "נמשך למעלה מ עשר שנים".
"נאה דרשת", אמר ר' מנדל. "אם דואג אתה מפני רבנו הקדוש שמכירך, שמא תיאות להיפגש עם
הרבי החדש בבני ברק. שזה עתה בא לארצנו הקדושה מהעיר פראג, עירו של המהר"ל".
"אומרים עליו, על האדמו"ר החדש", אמר ר מנדל, "שהוא מרפא חולים, פוקד עקרות, ואף בענייני
פרנסה יש לו שיג ושיח עם קודשא בריך הוא. הנה יש לי מכר המצוי בחצרות הרבנים בבני ברק,
ואפשר שנוכל להיוועד עם האדמו"ר הגדול עושה הנפלאות".
"וכמה מצלצלין דורש אתה עבור תיווך זה?"? שאל רבי זוכמן את ר' מנדל.
"אף לא פרוטה שחוקה". אמר ר' מנדל, והוסיף. "רואה אני את פניך כראות פני מלאך ה'.
די לי בכך שצערך גדול, ואין בידי להוסיף כאב כיס על מכאוב הלב".
"ואף על פי כן", אמר רבי זוכמן , "הן טורח אתה טרחה יתירה, וזמנך הרי יקר גם לך,
וודאי תיאות לקבל דבר מה !".
"לא ולא". אמר ר'מנדל. "אין חפצי בממון. חפץ אני במצוות. ואם מתעקש אתה לתת לי דבר מה,
תקע לידי שכל שאבקש תתן לי לאחר שיוולד לך בנך הבכור".
"ומהי בקשתך?" שאל רבי זוכמן.
"בקשתי היא להיות סנדק בברית המילה". אמר ר' מנדל.
"אין בכך כלום". אמר רבי זוכמן. "הרי אתה סנדק לבני שיוולד לי כעת חיה לשנה הבאה".
"הו, לא. אין הדברים בעלמא. יש צורך בעדים ובשטר". אמר ר' מנדל, והוסיף. "עליך להתחייב
שלא תתחיל את ברית המילה ללא נוכחותי גם אם יעבור היום השמיני ללידה".
"וכיצד אעבור על דבר תורה ואדחה את המילה אם לא תגיע ?" שאל רבי זוכמן, "והלא זו
מצווה מפורשת 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו'. הן מבטיחיני אתה דבר שלא בא לעולם,
ואני כבר מתחייב לעבור על דבר תורה ?"
"זהו רצוני". אמר ר' מנדל. "אינך חייב לחתום, ואיני מתחייב לכלום. אך אם רצונך בפרי בטן,
אלו הם תנאיי".
"לו יהי כדבריך", אמר רבי זוכמן, בלבו חשב, לכשיגיע הזמן יוכל להתיר את נדרו אצל רבה של
ירושלים אשר יפתח לו פתח והכל על מקומו יבוא בשלום.
לאחר ברית המילה של אותו היום, נפגשו ר' מנד ורבי זוכמן אצל לבלר העיר, המכונה "ספרא דדיינא".
בפני שני עדים ובשלושה עותקים נכתב ונחתם בטבעת המלך. כדין כל שטר. עותק אחד בידי ר' מנדל,
השני בידי רבי זוכמן והאחרון בארון הספרים של לבלר בית הדין. נדר הוא נדר, ושבועה היא שבועה,
ואת דבר בית הדין אין להשיב. לאמור: "אני רבי מוישה זוכמן משכונת "מאה שערים" מקנה את הסנדקאות
על בני - שיוולד לי מרעייתי רגינה – לר' מנדל, הברית תתקיים רק בנוכחות ר'מנדל" .
המשך יבוא - בע"ה.
אברהם אוחנה ר"ח תמוז. תשע"ב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים "..ואין בידי להוסיף כאב כיס על מכאוב הלב". אינס
אין דבר עצוב כזוג החושק בכל מאודו בילדים וזה לא נענה להם.
כרגיל כתיבה מעלפת!!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 13 שנים ו-3 חודשים מפחיד או מירא שמעון שלוש
גורלותיהם של אנשים קשורים זה בזה.
יפה מאוד איך שאתה כותב כאן
תודה אברהם
"אבו-נחושת" היה עובר בשכונה, עגלון מגושם, סמוק עור, בשיער לבן ובהמת סוס לבן מהוה.
על העגלה סלילי נחושת וגרוטאות: רהיטים, דוודים, תנורים, מקררים ועוד. הוביל ציוד, העביר, החליף, קנה ומכר.
היה לו שוט. אל אחורי העגלה היינו אוחזים, ולא כולם ביחד, שמא ירגיש בכובדנו, מתכופפים להסתיר את עצמנו מפניו תוך הסתכלות על פניות הצלפותיו, שומטים את עגלתו של אבו-נחושת בשל האטתה או התרחקותה.
אספנו כלי נחושת, עמלנו בהשלת הכיסוי הפלסטי מחוטי נחושת, צברנו אותם במשך זמן, על מנת לשקלם, והלכנו ברחוב הרכבת לחצר ביתו של אבו-נחושת, ששילם לנו במטבעות תמורתם כמו על בסיס משוגותיו."
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים היי שמעון. אברהם
התגעגעתי אליך.
אני הכרתי פעם עגלון שהיה מוכר בקבוקי סיפולוקס שהיה ממלא בעצמו (עוד לפני המצאות היריות הקטנות)
ברחוב "החומה השלישית" ליד מאה שערים\שבטי ישראל.
כן. את "אבו נחושת" לא הכרתי, אבל היו דמויות כאלה למכביר. אם זה מוכר הקרח ביום שישי או אנשי ה"אלטעזעכן".
תודה לך על המחמאות. נעים לשמוע.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
