הוי ביכרה קלה
משרכת דרכיה
תחת כל גבעה
ועץ רענן
מַמְתֶנֶת גב' מִינָה
לקבלת האתנן
פניה כמושות
ירכיה תשושות
ממהרת לרוץ
כירקרק חרוץ
וכל גופה חבלות
חבלות. מהמ(מ)סד
ועד הטפחות.
והיא בֵשֵלָה, אמרה:
אתרצה לכל אדם
במיוחד לדוד סם
אף לעוברי עבירה.
קלה כבחמורה.
והחוזה הטמון בהר
כן זה מהאלטנוילנד
מתהפך כאתמול ומחר
שוכב ומהרהר בדד
האם למ(ד)ינה כזו פללתי ?
אל הילד הזה התפללתי ?
אח.. נאנח בנימין זאב
מה לי נפקא מה לי מינה.
העיקר שנפקא היא מינה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
