משהו כלשהוא בחיים שפשוט הוציא לכם את החשק לקרוא ואת האהבה לקריאה?
לא לשבוע, לא לשבועיים, לחודשים...
למשל דיכאון כתוצאה ממשהו רציני, גורם למחשבות רבות ומונע באופן מוחלט את יכולת הריכוז הנדרשת לקריאה.
לי זה קרה מספר פעמים (לא הדיכאון), שפשוט לא קראתי ספרים מספר חודשים , ולפתע חזר החשק וקראתי כפול ממה שהחסרתי.
מדי פעם קורים מקרים שפשוט מזעזעים אותך בצורה כזאת שתחביבים ישנים שלך פתאום מאבדים משמעות.
או חלילה המתנה לתוצאות של בדיקה רפואית חשובה מאוד, מרכזת סביבה את כל המחשבה עד לקבלת תשובה טובה.
ואם חלילה התשובה לא מי יודע מה, ממשיכה הפעילות של הסח הדעת.
לעומת זה למשל, אדם שנמצא אחרי מחלה, והוא בהליך של הבראה, הוא מסוגל - בשל המצב הנפשי הרגוע -
ל"אכול" 2 ספרים לארוחת בוקר.
לרוב זה רק גרם לי להתחפר יותר בספרים, ולאהוב אותם יותר.
אני מקריבה את החיים שלי בשבילם.
אבל ברגעים עצובים תמיד קראתי. ברגעים שמחים תמיד קראתי.
זה הסח הדעת שלי, אני לא צריכה הסח דעת מהסח דעת.
נחמד לדעת שהספרים מחזירים לך אהבה.
משבר קריאה שלפעמים נמשך גם שנה ויותר אבל זה תמיד עובר בסוף (כלומר זה לא סופני).
אצלי זה כבר שנה.
תני לזה לשקוע אל תאיצי
ואני רגילה להיות בנאדם שקורא המון.
זה מדכא.
מקווה שיעבור.
ספר שגם אם אנחנו לא מרגישים בזה - הוא שינה לנו את נקודת המבט על החיים, והמוח שלנו צריך זמן כדי לעבד את הרגשות שהספר הזה השאיר אחריו. בזמן כזה כדאי לצאת לטייל או לעסוק קצת באמנות. איך שלא יהיה - אחרי זמן מסויים חוזרים לקרוא...
אצלי מחסום הקריאה לא נובע כתוצאה מספרים אחרים. פשוט מהחיים עצמם.
זה מה שחבל לי.
מחכה לחזור לקריאה. זה בהחלט מרגיש חסר.
עם אסופת סיפורים קצרים כמו נגיד '10 סיפורים' של המינגווי, או 'פריחה שנתאחרה' של צ'כוב, או משהו יותר ילדי אבל חכם כמו 'הנסיך המאושר' של ווילד, אלה יוכלו לשאת אותך הלאה...
גם 'אחרי 20 שנה' של הו הנרי יילך מצויין.
אבל מי שבאמת אוהב ספרים יחזור לזה בסופו של דבר.
מחסום הקריאה יכול לקרוא בעקבות משבר או שיש דברים
רבים הטורדים את מנוחתנו. אבל בן צודק זה עובר.
אכן ראיתי שמאז הביקורת הנהדרת שלך על יסוריו
של ורתר לא כתבת יותר ביקורת.
