והמוות ביקר שוב / The Wolf
והמוות ביקר שוב,
לא אותי אישית,
לא אותי אישית,
אבל ביקר הוא שוב,
קפץ לגיחה,
קרץ קריצה,
נעלמה נשמה,
נעלם גם הוא,
והמוות ביקר שוב,
לא אותי,
לא את משפחתי,
אצל חבר - ביקר המוות,
שוב ראיתי דברים אסורים,
שוב הבטתי בעיניו הטובות,
שוב ראיתי נפש נעלמת,
דרך האף נלקחה נשמה,
וראיתי את המשפחה מתפרקת,
ושבה לאחוז בשאריות רסיסים -
שאריות חיים,
חוזרים למסלול,
וראיתי את הקושי,
שאחרי המוות,
הגעגוע שלא מרפה,
הכמיהה לחזרה לתחייה,
וראיתי את הכאב המפציע -
בכל הבנה של אחרי המוות,
שלא ישוב אהוב -
לחיק משפחתו,
וראיתי את הסבל הנמשך -
בכל הפנמה מחודשת -
שלא תשוב מתוקה -
אל סף ביתה,
וראיתי כל זאת ועוד,
וחוויתי כל זאת ועוד,
בדרך לא דרך,
בעיניים לא עיניים,
והרגשתי כל כאב,
כלהב סכין בנשמה חותכת,
והרגשתי כל פעימה -
מזרימה יגון וכאב,
וידעתי לא לוותר,
לא לי ולא להם,
וידעתי להילחם -
כי כל נפש שווה -
כי כל נפש שווה -
כי כל נפש עולם,
כי אני רציתי -
להציל עולמות,
והמשיכו בחיים,
כאב דהה עם השנים,
זיכרון המשיך לרחף,
אי שם בתודעה,
וברגע המאושר בחיים,
הזיכרון כצל העיב,
וידענו להפכו -
לשמחה,
כי רע ואכזר ככל שיהי,
הכאב מהזיכרון -
הוא שמחה מהולה בעצב,
ותחינה מחודשת -
שנשמתו תגיע לעדן,
עם טהורי נשמה,
עם טובי לב,
שהלכו לעולמם,
שהלכו לעולם,
ורק,
אחד,
ארור,
בכל עת שמגיע המוות -
לביקור,
ומחשבותיו נושאות אותו אל - על,
אל מרחבי המוות,
ונפשי מושחתת,
לא תגיע לעדן.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
