פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 697 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים בין מלחמות לחלומות סיפור בהמשכים. פרק ו' - שיח "לוחמים" – אליזבט אברהם
בין מלחמות לחלומות סיפור בהמשכים. - שיח "לוחמים" –
פרק ו' אליזבט
בין מלחמות לחלומות סיפור בהמשכים. פרק ו' – אליזבט
שלושה חברים: אברם, איצקוביץ ואסייג נפגשים והולכים לסרט
"גוד ביי צרלי" בקולנוע "אורנע" שהיה מלא, ומתפשרים על
מערבון של קלינט איסטווד ונכנסים לקולנוע "חן" לראות
את הסרט "בעבור חופן דולרים" לאחר הסרט, השלושה חוזרים
לבתיהם. פגישה נוספת אצל "מרגלית העקומה" וההתגייסות לצהל.
פגישה אחרונה עם אסייג בסוף שנות ה - 70
פגישה דרמטית בבסיס חיל הים בחיפה עם "קמנדר" אסייג
אברם מקבל עוגת יומולדת מהבת היפה של אסייג.
פרק ו' אליזבט
"וודאי שאני יודע" עניתי. "זאת הבת שלך מאליזבט הבלונדינית", אמרתי כקובע עובדה שאין עליה עוררין.
עכשיו היה תורו של אסייג להיות מופתע. "וכל זאת מנין לך ? ומהיכן אתה מכיר את אליזבט?"
"תגיד אסייג", אמרתי לו, "אתה בטוח שאתה באמת בשייטת ? איך בדיוק גייסו אותך אם אתה לא יודע
אחד ועוד אחד?"
"כלומר?" שאל.
"אתה זוכר" אמרתי, "שביום שני ורביעי היית הולך ל'תחכמוני' ?"
"בטח שאני זוכר". אמר והוסיף, "ואתה ואיצקו הייתם הולכים לקולנוע סמדר".
"נו.. יפה מאוד שאתה זוכר". אמרתי "אז דע לך שבמשך שנתיים יצאתי עם אליזבט לקולנוע סמדר
ואיצקו היה רק כיסוי בגלל הפחד שלי מאח שלה"
"אז למה לא התחתנת אתה" שאל אסייג.
"תגיד אתה השתגעת?", אמרתי. "הלא היא הייתה נוצרייה. או שהייתי מתנצר והיו תולים אותי
במאה שערים ליד חנות הדגים, או שהיא הייתה מתגיירת ותולים אותה במנזר סנט ג'וזף,
אל תגיד שאת כל זה לא ידעת במשך שנתיים".
"כן ידעתי הכל" ענה. "רק לא רציתי להכעיס אותך".
"ואיך התחברתם אתה ואליזבט הבלונדינית?" שאלתי.
פניו השחומות של אסייג האדימו מעט, הוא זע באי נוחות על כסאו, ודומה שהוטרד מהשאלה
הבלתי צפויה. "נו..?", דחקתי בו. "אתה מחכה לאליהו הנביא שיפתור קושיות ובעיות ?
ספר, ספר!. אין זה נוגע לי כלל, רק יצר הסקרנות גבר בי".
"טוב" אמר אסייג. "אתה זוכר את השבת באוגוסט 70 שנפגשנו לפני שיחרורך, ואמרת שאתה הולך ללמוד?"
"בטח שאני זוכר" עניתי. "היית לבוש כמו אלביס עם החולצה הוורודה כמו של בנות וחשבתי בלב
שאולי אתה 'עקום'. כי לא ראיתי אותך אף פעם עם בנות וחשבתי שאתה כמו זה שהיה מרכיב בנים
מאחורה על האופנוע. איך אפשר לשכוח דבר כזה?".
"תראה אברם", אמר אסייג. "הזמן בורח לנו. כבר צהריים ותיכף החבר'ה שלך יתחילו לחפש אותך.
מה דעתך שניפגש בערב נאכל משהו ב'הדר כרמל' ואספר לך את כל הסיפור?. אתה תשתגע לגמרי.
זה סיפור מהסרטים שמספרים רק על כוס יין וארוחה טובה". סיים אסייג את דבריו, בתרגיל התחמקות
שלא היה מבייש את ג'יימס בונד מהסרט 'אתה חי רק פעמיים' "
"אשמח מאוד ללכת אתך לארוחת ערב", אמרתי. "אבל איך אחזור הביתה. הרי באנו באוטובוס בצורה מרוכזת?",
שאלתי. והוספתי . "עוד משהו, הפעם אתה מזמין!"
"מאה אחוז" אמר אסייג. "אני משלם וגם אחזיר אותך עד גדרה. סגרנו?"
"סגרנו. ועוד איך סגרנו" אבל לגן יבנה לא לגדרה . קמ"ן עלאק. אמרתי. והוספתי "איפה נפגשים בדיוק?"
"תחכה לי בכניסה של "הכרמלית" בהדר בשעה 7 בערב. אמר הצפרדע, סליחה ג'ימס בונד.
הצטרפתי לחבר'ה מהבסיס שלי, והספקתי - בדקה ה-90 לארוחת צהריים.
איש לא ראה איש לא שמע, איש לא שאל היכן הייתי. וכך יצאנו לביקור באחת הצוללות.
צוללת....דבר מצחיק. זה נראה כמו מיכל דלק נתיק של מטוס קרב. בפנים הכול צפוף החיילים ישנים
בשיטת המיטה החמה, ואין מקום להכניס סיכת ראש של כיפה. חשבתי על המגורים שלי בבסיס, שומו שמיים!
איך אפשר לחיות כאן ולפעמים עשרה ימים ברציפות לראות ברבוניות ובורי ואולי איזו סירנת-ים? .
כל הכבוד לחיל הים. וללוחמים על העבודה הנהדרת שהם עושים. חיל קטן אבל ממזרי ואיכותי.
לקראת יציאתנו חזרה לבסיס, הודעתי למפקד הסיור שאני נשאר בחיפה לבקר איזה דוד.
"להודיע משהו לרעייתך?" שאל. "לא. אין צורך" עניתי. "אני כבר אודיע לה תודה!"
טיילתי מעט בעיר התחתית, ומאוחר יותר עליתי לקו 22 עד להדר כרמל – "גן האם"
אסייג – לבוש בבגדי אזרח - כבר המתין בכניסה ל"כרמלית" ויחד צעדנו לכיוון אחת המסעדות הקטנות.
אף פעם לא אהבתי לצעוד ליד אסייג. פער הגבהים בנינו – למעלה מ 30 ס"מ – נטעו בי את הרושם שהוא
הלולב ואני ההדס ב"ארבעת המינים" של סוכות. מצד שני הייתי מוגן מפני כל סכנות ומרעין בישין
המתרגשין ובאים לעולם.
"מה אוכלים?" שאל אסייג. תחילה חשבתי להזמין שור-בר ולוויתן. כל הרבה פעמים שילמתי עליו אצל "מרגלית העקומה" וחשבתי שהגיע הזמן ל"סגור חשבון".
"אני אסתפק בפיצה ובקבוק יין 'גרנז' רוז'ה" , אמרתי.
"זהו?, בשביל זה באנו לכאן ?", שאל אסייג, "מה קרה התחתנת - נהיית קמצן?", "וחוץ מזה אני משלם!"
"אתה יודע" אמרתי, "שזה לא קשור לקמצנות, אלא לענייני כשרות!"
"מעניין מאוד", אמר אסייג, "פעם לא היית מקפיד כל כך. מה השתנה?"
"עזוב יעקב". אמרתי. "פעם זה היה פעם .עכשיו זה עכשיו. פעם היית אהבל עכשיו אתה משהו-משהו.
נחפש מקום או שנפריע כאן באמצע הכביש?".
"מה עבורכם?" שאל המלצר בפיצרייה ה"אקסקלוסיבית" (יענו שולחן וחצי ו שלשה כסאות).
"פעמיים פיצה גדולה ו בקבוק יין גרנז" אמר יעקב.
"נו יעקב. ספר על אליזבט. מה מי מו" .
בקיצור אמר יעקב באותה שבת שנפגשנו חזרתי במוצ"ש לעיר להתאוורר. וראיתי את אליזבט.
היא שאלה אם במקרה ראיתי אותך ועניתי לה שכן. והיא אמרה שאתה לא יצרת אתה קשר כמעט כל השירות
שלך למרות שאתה גר קומה מעליה. עניתי לה "מה את רוצה שהוא יעשה הרי הוא לא יתחתן עם נוצריה
גם אם ישו בעצמו יבקש".
"אתה צודק" היא ענתה לי. "אבל אני כבר לא נוצריה. התגיירתי לפני חמישה חודשים".
"נו.. וטרחת להודיע לאברם על זה?" שאלתי אותה.
"לא. לא אמרתי לו". ענתה אליזבט. "רציתי להפתיע אותו".
"זהו. כך היה". אמר אסייג. "ואח"כ אמרה שלום, שלום והלכה לדרכה."
"סיפור נחמד" אמרתי. "ומְהַ'שלום שלום' נולדה רינה ?. פלאי פלאות אסייג, יללה ספר הכול אני
עוד צריך לחזור הביתה היום. ואתה בטח צריך לעשות אימון צלילה..נו בחייך אני סקרן".
"טוב". המשיך אסייג אחרי חודש ראיתי אותה שוב, ודיברנו על דא ועל הא והלכנו לסרט ב"סמדר" ולאט-לאט
הפכנו חברים. היא סיפרה שאחותך אמרה לה שיש לך חברה חיילת, והיא הבינה שזהו. ובפברואר 71 התחתנו.
ושנה אחרי זה נולדה רינה.
"נו עכשיו זה נשמע יותר טוב". אמרתי "מה כל כך מסובך?". "תגיד, נכון שהסרט שהייתם ב'סמדר' היה
'זורבה היווני' ?"
"איך ידעת? שאל אסייג. נפעם מגודל ה"נבואה" שלי.
"פשוט מאוד" אמרתי. "אליזבט הייתה משוגעת על הסרט הזה כל פעם שהקרינו אותו ב'סמדר' היא היתה
אומרת לי 'בוא נלך לזורבה'. ממש אסון בשחור לבן. עם היווניות האלו שלוקחות לזקנה את הבגדים
עוד לפני שהיא שמתה. מה אתה אומר על האנתוני קווין הזה ?איזה שחקן? הה?. בכל פעם שראינו את
הסרט הייתי מרגיש שהמשחק שלו משתפר משבוע לשבוע.. אתה זוכר שראינו אותו ביחד עם איצקו
ב"תותחי נברון?" עם החתיך הזה גרגורי פק ודיוד ניבן האנגלי היבש, כל אחד 'תותח נברון'
"לא השתנית" אמר אסייג בצחוק רם. "תמיד אתה צוחק מכל העולם".
מה קורה אתכם? שאלתי. "איך החיים ביחד? ואיך רינה בלימודים?"
"אנחנו כבר לא ביחד", אמר אסייג. "התגרשנו לפני שלוש שנים. אליזבט לא יכלה לסבול את
ההיעדרויות שלי בגלל התפקיד והמשימות. רינה עברה למשמורת שלי. אני ואליזבט בקשר טוב מאוד.
דרך אגב אליזבט חזרה לירושלים לגור עם ההורים שלה".
"חבל מאוד". אמרתי. "מה שהיה היה. יללה בוא נלך. אני עייף ויש לי מחר בבסיס כמה משימות
שלא ביצעתי היום בגלל הסיור. איך שמחתי לראות אותך. לא. אל תקום! כי אם אתה עומד אני
לא מגיע לנשק אותך"
נוסעים?" שאלתי. "כן. נוסעים" ענה. "רגע. רגע. מה עם איצקוביץ? אמרת שיש לך מה לספר"
"נדבר בדרך" אמרתי.
המשך יבוא
אברהם אוחנה. סיון תשע"ב
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים אברהם כמה פנינים יש פה :" "היית לבוש כמו אלביס עם החולצה הוורודה כמו של בנות וחשבתי בלב שאולי אתה 'עקום'. כי לא ראיתי אותך אף פעם עם בנות וחשבתי שאתה כמו זה שהיה מרכיב בנים מאחורה על האופנוע."... חמדת
" תחילה חשבתי להזמין שור-בר ולוויתן. כל הרבה פעמים שילמתי עליו אצל "מרגלית העקומה" וחשבתי שהגיע הזמן ל"סגור חשבון"..... "פעם זה היה פעם .עכשיו זה עכשיו. פעם היית אהבל עכשיו אתה משהו-משהו"....
"בפיצרייה ה"אקסקלוסיבית" (יענו שולחן וחצי ו שלשה כסאות)"....." מה אתה אומר על האנתוני קווין הזה ?איזה שחקן? הה?. בכל פעם שראינו את הסרט הייתי מרגיש שהמשחק שלו משתפר משבוע לשבוע".....
רצה לקרוא את ההמשך ...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 13 שנים ו-4 חודשים אברהם איש החסד מספר הסיפורים, אינס
הכתיבה שלך יפה! קולמוסך עטוף בצניף זהב ותכלת...
נוגעת ברובדים שונים, מטיילת היא בין השעשוע לרצינות
ונכתבת ברוך במכחול הרגש. כתיבתך חודרת לנימי הרגש ויודעת להבכִי.
הוצפתי בים רגשות מטביע ומדמיע!
סיפוריך הנשזרים כאריג שתי וערב,
מתובלים תמיד בחכמה ובמוסר השכל ובהרבה אהבה וקבלה.
נהניתי לקרוא, תודה :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים תודה אינס. התגובה שלך כמעט ארוכה מהסיפור. להגיד שלא רוויתי נחת מהתגובה - זה יהיה עלבון. אני מודה לך על ההשקעה. וכמובן.. אברהם
-
-
