פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 2099 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים בין מלחמות לחלומות סיפור בהמשכים. פרק ה - שיח "לוחמים" – "קומנדר" אסייג אברהם
בין מלחמות לחלומות סיפור בהמשכים. פרק ד'
תקציר:
שלושה חברים: אברם, איצקוביץ ואסייג נפגשים והולכים לסרט
"גוד ביי צרלי" בקולנוע "אורנע" שהיה מלא, ומתפשרים על
מערבון של קלינט איסטווד ונכנסים לקולנוע "חן" לראות
את הסרט "בעבור חופן דולרים" לאחר הסרט, השלושה חוזרים
לבתיהם. פגישה נוספת אצל "מרגלית העקומה" וההתגייסות לצהל.
פגישה אחרונה עם אסייג בסוף שנות ה - 70
פרק ה – ה"קומנדר" אסייג.
יום שלישי ה – 20 דצמבר 1983
בסיס חיל האוויר אי – שם
זה זמן מה נושבת רוח חדשה בחיל האוויר והתפישות הצבאיות של החיִל השתנו מעט:
לא עוד הסתגרות במגדלי האוויר – תרתי משמע, לא עוד " הטובים לטייס", אלא שילוב ושיתוף פעולה
בין זרועי, יבשתי וימי. אשר על כן החלו להגיע לבסיסי חיל האוויר – בכל מקום שהם – קבוצות של
מבקרים להכרת החיל ותפקידו בשילוב לחימה בין הכוחות האחרים. מה שקוראים בז'רגון הצבאי "שת"פ"
כותב שורות אלו, היה, לזמן מה, ממונה על תחום המנהלה בביקורים אלו, קרי: תיאום מועדים
לביקור , הסדרת כניסת המבקרים ע"י בטחון שדה, כבוד קל למבקרים ותאום הסעים ממקום למקום
בתוך התחום המבצעי. ביקורים אלו נשאו פירות. הקשר וההבנה בין החילות באשר לשיתוף פעולה הצליחו
למעלה מן המשוער.
החילות האחרים ראו כי טוב והזמינו קבוצות מחיל האוויר לביקורי גומלין.
כמובן שגם אני הוזמנתי למרבית ביקורי הגומלין, אם כי לא נטיתי לעזוב את משרדי, למעט שני מקרים
בהם בקרתי בחטיבה מסוימת בצפון, ובבית הספר לטיסה.
עתה הגיעה הזמנה לבקר בבסיס חיל הים בחיפה, ובקשתי ממפקדי להצטרף לביקור, הן משום שטרם נזדמן לי
אף לא פעם אחת להיות בבסיסי חיל הים. הידע שלי על חיל זה היה מצומצם מאוד והמעט שידעתי היה
מקריאת עיתון חיילי צהל "במחנה".
סיבה נוספת - בגינה רציתי לבקר - הייתה המחשבה שאולי על דרך המקרה או נס בלתי רגיל, אצליח
לדלות שביב מידע על ידידי יעקב אסייג.
יום שני ה – 2 בינואר 1984
בסיס חיל הים חיפה שעה 1100
אל פתחו של הבסיס הגענו , קבוצה גדולה של קצינים ונגדים בכירים, והתקבלנו ע"י סגן צעיר אשר
ליווה אותנו לאולם ההרצאות המרכזי של הבסיס.
בכניסה לאולם, כדבר שבשגרה, ובהתאם לכללי הכנסת אורחים, הוגש כיבוד קל שכלל מיני מאפה,
שתייה קרה ושתייה חמה שהייתה טובה לשעתה להפיג מעט את צינת סופו של חודש טבת.
לאחר זמן קצר נכנסנו לאולם וקבלנו דף עם לו"ז לסיור.
הכינוי "אולם הרצאות" למקום אליו נכנסנו, עשה עוול משווע למקום. היה זה אודיטוריום מרהיב ביופיו
כסאות מרופדים בבד אדום, והישיבה עליהם הייתה נינוחה ומרגעת את הגוף. הרצפה הייתה מצופה בשטיחים
מקיר לקיר בצבע אפור והיוו ניגוד נאה לקירות המחופים בעץ בצבע המהגוני. נראה היה שהושקעה מחשבה
רבה באולם. על הבימה ניצבו בגאון, זה לצד זה שלושה דגלים: דגל המדינה, דגלי חיל הים וחיל האוויר.
האור באולם עומעם במעט ואל דוכן הנואמים (פודיום בלע"ז), עלה קצין בדרגת סרן אשר קיבל אותנו בברכה.
הוא נתן סקירה קצרה על תוכנית היום שכללה בין היתר ביקור בצוללת, ואם הזמן יאפשר, נבקר גם באחת
המשחתות שתזדמן למבדוק. בסיום דבריו הזמין את מפקד הבסיס, תא"ל אברהם בן שושן, שכעבור שנה בדיוק
הועלה לדרגת אלוף ונתמנה למפקד חיל הים.
תא"ל בן שושן סקר את מוכנותו של חיל הים ועוד כל מיני מושגים טכניים שהיו זרים כמעט לכל הנוכחים.
הוא תיבל את דבריו במליצות והדגמות ע"י הדמיין (סימולטור) שהיה על הבימה עד שהרגשתי שאני
ממש "שוחה עם כרישים". אחד מקציני חיל הים ניגש אלי ולחש באזני משהו ולאחר שהנהנתי בראשי לחיוב,
סימן לי לבוא אחריו – ממש באמצע ההרצאה של תא"ל בן שושן.
"לאן הולכים שאלתי?", "אל קצין המודיעין של היחידה" ענה הקצין.
"אתה בטוח שלא התבלבלת?" שאלתי את הקצין, והוספתי בהומור "המודיעין היחידי שאני מכיר זה " 144".
"יש עוד ' אברהם אוחנה', אתכם?" שאל. "לא! עניתי. "אני 'האוחנה' היחידי בביקור"/
בין כך ובין כך הגענו אל משרדו של קצין המודיעין של הבסיס.
הקצין שליווה אותי נקש 2 נקישות על הדלת ואמר לי: "בבקשה כנס".
נכנסתי למשרד בגודל של שני מטר על שני מטר. עם 'מכתבה' העשויה שולחן עץ פשוט בתכלית הפשטות,
כך גם שני הכיסאות. סגפנות למהדרין. ניגוד משווע לאודיטוריום המפואר - בו שהיתי לפני דקות
אחדות. את כל "התמונה" הזו קלטתי באלפית השנייה. מה שמשך את ליבי והעתיק את נשימתי לדקות ארוכות,
היה האיש שישב ליד המכתבה.
קצין רחב כתפיים בדרגת רב סרן במדי ייצוג לבנים של חיל הים וכולו אומר הוד והדר. חזהו היה מעוטר בשלל "ברזלים" החל מכנפי צניחה. כנפי הקומנדו הימי, ועוד עיטורים למיניהם כמו שהיינו עונדים על התחפושות בפורים.
הקצין הזה היה לא אחר מאשר.... יעקב אסייג.
יעקב קם ממקומו - עם כל שני-המטר שלו - ניגש אליי וחיבק אותי כזה חיבוק שעצמותיי חישבו להישבר,
או שנשברו וטרם החלו הכאבים. נראה היה שיעקב עצמו היה נרגש כל כך עד ששתק דקות ארוכות בטרם הוציא
מפיו את המשפט המפורסם שלו : "אברם, מה קורה ספר ". כך בשפת מורס אופיינית.
"רגע, רגע, לא כל כך מהר", עניתי. וכאן בא תורי להפציץ את אסייג: "איך ידעת שאני פה?, ואם כן,
איך היית בטוח שאגיע? ומה אתה עושה כאן במקום להיות עם הדגים בים?"
"טוב, טוב, תירגע. אספר לך הכול" אמר אסייג.
"העניין פשוט למדיי, אמר אסייג. "אני - כקצין המודיעין – אחראי גם לאישור ביקורים של קבוצות
דוגמת זו שלכם. לאחר שעיינתי ברשימת המוזמנים ראיתי את שמך. לא הייתי בטוח שזה אתה מכיוון
שאמרת שאתה משתחרר והולך ללמוד , לא זוכר מה, התקשרתי ליחידה שלך ובדקתי את כל הפרטים.
והסתבר לי שזה אתה. באשר לשאלה השנייה, התקשרתי היום למפקד היחידה שלך כדי 'לדבר' אתך,
והוא אמר שיצאת לסיור בחיפה - קצין מודיעין או לא ? הה?.
"יפה יפה" אמרתי. "אם אתה כזה טוב, אולי תספר משהו על איצקוביץ ? הה ? נו ?".
"אתה יודע משהו על איצקוביץ?" שאל בסקרנות. "כן אני יודע,עניתי. "אבל אספר לך אחר כך"
"אח..", נאנח אסייג. "הייתי מוכן להחליף את הדרגות והמדים. וגם את הכרישים בים. תמורת עוד
שבוע איתך ועם איצקו אצל 'כרמלה העקומה' בבן יהודה"
"גם אני מוכן" אמרתי לאסייג. והוספתי, "הייתי מוריד את החולצה עם הדרגות עכשיו, תמורת
עוגת 'סברינה' ונס הפוך".
"אתה יכול להוריד את החולצה כבר עכשיו" אמר אסייג.
" למה?"
"תכף תראה" ענה. יעקב לחץ על כפתור האינטרקום ואמר: "רינה תביאי את זה עכשיו".
הדלת נפתחה ובפתח עמדה נערה בת 12 או 13 לכל היותר. הנערה הייתה כל כך יפה שנשימתי
נעתקה ממקומה. עיניה היו בצבע הים הסמוך למשרד, שערה בצבע הזהב וגבוהה מעט לגילה.
דמיונה - לאחת הנערות שהכרתי בילדותי בירושלים - היה מדהים.
בידה החזיקה מגש ועליו עוגת "סברינה" - עוגה כה גדולה - שיכולה הייתה להספיק לעשרה סועדים.
על העוגה היה נר דלוק. הילדה אמרה בהתרגשות: "מזל טוב ליום ההולדת, אברם" והלכה כלעומת שבאה.
"תגיד רס"ן אסייג",אמרתי, מנסה להסתיר את התרגשותי הרבה, "נגמר לכם התקציב בחיל הים?"
"ואיך הגעת, בדיוק, למסקנה הזו, מר שרלוק הולמס?" שאל אסייג.
"כי ראיתי שאתם מגייסים ילדות לחיל" אמרתי.
"אוי, כמה שאני אידיוט". אמר אסייג, וצרח לאינטרקום "תשלחו את רינה חזרה אליי!"
"היא נסעה כבר", נשמע קול מהעבר השני. "הנהג לקח אותה הביתה כפי שביקשת"
"זה שאתה אידיוט", אמרתי. "אינו חדש. אבל מה זה שייך עכשיו?"
"אתה יודע מי זו הילדה הזו?" שאל.
"וודאי שאני יודע" עניתי. "זאת הבת שלך מאליזבט הבלונדינית", אמרתי כקובע עובדה שאין עליה עוררין.
עכשיו היה תורו של אסייג להיות מופתע. "וכל זאת מנין לך ? ומהיכן אתה מכיר את אליזבט?"
"תגיד אסייג", אמרתי לו, "אתה בטוח שאתה באמת בשייטת ? איך בדיוק גייסו אותך אם אתה
לא יודע אחד ועוד אחד?"
המשך יבוא (אנחנו ממש בסוף)
http://www.youtube.com/watch?feature=fvwp&NR=1&v=BBN5TOcn3_8
מחווה לאסייג -
אברהם אוחנה סיון תשע"ב
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים קטע מרגש מאוד. אנקה
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים זו שאלה קשה..בעצם לא כל כך. אולי מחר "נפגוש" אותו. אברהם
דמעות ? ומה אני אגיד ?
שאני צריך לכתוב את זה ?
אבל הסוף כל כך טוב שהכול שווה.
תודה על ההתייחסות..וההתרגשות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים עצם העובדה שהצלחת להעביר את ההתרגשות אנקה
שאוחזת בך מכתיבת זכרונות מהעבר אל הקוראים בהווה
מעידה על כשרון או לא?
(יהודי משיב בשאלה:)
הסיפור מקסים בכללותו. רציתי לחכות עד הסוף ולהגיב
אבל, בכל זאת הפרק הזה היה מרגש מאוד.
תודה אברהם על השיתוף בחוויותיך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים תודה גם לך.. אברהם (ל"ת)
-
-
-
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים איזו חברות יפה. מרגש מאוד! אינס
"שון קונרי" הישראלי, לתפארת מדינת-ישראל.
אממ' העלילה מתפתחת מעניין אליזבט? רינה? ומה עם איצקוביץ שירד מהארץ?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים נחזור במנהרת הזמן לכיוון הבית שלך. תודה אינס. אברהם (ל"ת)
-
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים איזה חבר טוב אתה, שיווה
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים על הכותרת הייתי חותם. לגבי .. אברהם
תוכן התגובה עוד חזון למועד.
תודה לך על ההתייחסות אני אזכור אותך בפרק האחרון.
מה דעתך על הסרטון ? האם הוא מייצג את הסיפור ?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
