בין מלחמות לחלומות סיפור בהמשכים. פרק ב' - שיח "לוחמים"
אסייג.
תקציר:
שלושה חברים: אברם, איצקוביץ ואסייג נפגשים והולכים לסרט
"גוד ביי צרלי" בקולנוע "אורנע" שהיה מלא, ומתפשרים על
מערבון של קלינט איסטווד ונכנסים לקולנוע "חן" לראות
את הסרט "בעבור חופן דולרים"
44 דקות. זה אורכו של הגלגל הראשון של הסרט, שהיה בצבעים ובשיטת ה"סינימהסקופ",
מסך רחב שכל נוף-המרחב של העלילה נמצא בתוכו, ונותן לצופה תחושה שהוא "משתתף" באירועים.
הפסקה של 10 דקות .האור באולם דלק לקול שריקות וציפצופים של הצופים. לפעמים הסרט היה נקרע
באמצע, וקללות כגון: "סרטן, (מסריט), לך הביתה". "אימא שלך"... ועוד פנינים..ממילון
"אבן שושן" . סיגריות בוערות היו מושלכות אל עבר חרכי ההקרנה.
"אברם", הכריז אסייג, כדרכו בכל הפסקת סרט, "תגיד מה עם איזה קרטיב?" ותמיד עניתי לו
באותה מטבע. "כלומר ?!", ואיצקוביץ היה מתערב "שו, כלומר ? הבן אדם רוצה קרטיב ואין לו כסף".
ודרך אגב היה מוסיף "גם אני לא הייתי מתנגד לאיזה קרטיב". "טוב". עניתי לאיצקוביץ.
"קח שתי לירות ותביא שלשה ארטיקים" ואז תמיד הוספתי "את העודף תשמור לעצמך".
"איך עודף" שאל איצקוביץ, "הרי ארטיק עולה 65 גרוש כפול שלוש, נשאר 5 גרוש, זה כסף?"
"וודאי שזה כסף", עניתי. "הרי גם את זה אין לך בכיס. ואתה חי 'ממתנות עניים' ו'מתרומות ומעשרות'.
יללה, יללה, סע לפני שהסרט יתחיל. מקסימום תקנה לך מסטיק 'עלמה' צהוב עם הבחורה הבלונדינית בתמונה".
עוד 40 דקות של יריות ואיזה מאה הרוגים מה שהירושלמים כינו "עשרה הרוגים בגרוש", חתמו
את ההצגה הראשונה, והצופים עשו דרכם החוצה מנסים לגלגל את האקדח הדמיוני כמו קלינט איסטווד.
היו גם מטומטמים שלא הבינו את הסרט "הכבד והעמוק" והתחבאו בשרותים עד להצגה שנייה.
מה שנקרא שתי הצגות במחיר כרטיס אחד.
רק עברנו את קולנוע "חן" לכיוון ה"ג'רוסלם פוסט" שברחוב החבצלת בואכה רחוב הנביאים,
התחיל אסייג במונולוג שלא נשמע במחוזותינו. וכך דיבר עם עצמו: שלמה המלך אמר, "הילכו שניים יחדיו
בלתי אם נועדו?". "ואיך זה" שאל, "שאנחנו שלושה שנועדנו ?" אסייג המשיך לדבר לעצמו,
ו"הקשה" עוד קושיה: "האם שלמה המלך חושב ששלושה אינם יכולים להיוועד ?". ואז הוא נתן תשובה
שאפילו חכמי מוסררה לא חשבו עליה: "על כרחך" אמר אסייג, "שרק שניים יכולים להיוועד בזמן אחד,
ואילו השלישי הוא מצטרף לשניים ואז החוט המשולש לא במהרה יינתק". נאלמנו דום אני ואיצקוביץ.
הסתכלתי על איצקוביץ ואיצקוביץ הסתכל עלי. ואז איצקוביץ אמר לאסייג : "תשמע יעקוב.
מילא אני ואברם למדנו בישיבה ומכירים את התנ"ך, אבל אתה – כמטומטם ידוע – מנין לך השפה העשירה
הזו, ומנין אתה מכיר את דברי שלמה המלך?".
וכאן המשיך אסייג להפתיע במין שפה שלא שייכת למקום מגוריו: "כן ידידיי, דומה אני בעינכם
לכסיל ואוויל, אולם אין הדברים כך. חכם אני יותר משהנכם נוטים לחשוב. עוד תיווכחו נכוחה,
שיעקוב אסייג אינו פירחח.הוא בעל דעת ותבונה שאין בנמצא בכל רחבי מוסררה "
הרגשנו, איצקוביץ ואני, יראת כבוד ל"דוב הגריזילי" שהפך לפתע לאיש אחר לחלוטין מכפי שהכרנו במשך שנים.
נדברנו לתהות על קנקנו בשבוע הבא באיזו "הצגה יומית", ולראות האם ההארות שהיו לו פתאום,
נבעו מ"הפגישה" עם איסטווד, או שיש כאן איזה אחד מל"ו צדיקים נסתרים.
המשך יבוא.
אברהם אוחנה. סיון תשע"ב.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה