בין מלחמות לחלומות סיפור בהמשכים. פרק ב' - שיח "לוחמים"
29 יוני 1967 השעה 1915.
תקציר החלק הקודם:
אברם,אסייג ואיצקוביץ בדרכם לסרט "גוד ביי צרלי" אך הכרטיסים אזלו
והשלושה הסתפקו בסרט מערבון, זאת לאחר "שיח לוחמים" בדרך על
הנושא "מאיר הר-ציון ומורשתו"
במרחק מאה פסיעות מבתי הקולנוע "אוריון-אורנע" במורד הדרך, ניצב קולנוע "חן".
קולנוע זה, התמחה בהבאת סרטי קולנוע חדשים ל"הצגות בכורה" אשר בדרך כלל החלו
ביום חמישי ונמשכו לפעמים מספר שבועות. לאחר שנדלדלה כמות הצופים, הועברו
הסרטים – אחר כבוד – לקולנוע "סמדר" אשר הציג "הצגות חוזרות" או סרטים ישנים.
"בעבור חופן דולרים" זה הסרט אליו כיוונו עצמנו. הסרט כבר הסתובב בעולם למעלה
משנתיים ועתה הגיע לארץ וכבר "רץ" חמישה שבועות ברציפות – דבר נדיר מאוד לסרט ספאגטי
"לאיזו הצגה?" שאל הקופאי. "ראשונה" עניתי, והוספתי "שלושה כרטיסים". ידעתי ששני
הליצנים שבאו אתי חסרי פרוטה. אסייג מעולם לא עבד. ואילו ה"אלוף" איצקוביץ קיבל משכורת
צבאית חודשית של שבע-עשרה לירות ותשעים גרוש. עוד חשבתי על הארטיק שצריך לקנות
לשני השנוררים האלה בהפסקה. השם ישמור עם מי נפלתי. ונזכרתי בדברי שלמה המלך. עליו השלום, שכתב:
"אִם חָכַמְתָּ - חָכַמְתָּ לָּךְ, וְלַצְתָּ - לְבַדְּךָ תִשָּׂא".
אכן אני לבד נושא בהוצאות, ולא עזרה לי כל חכמתי וחכמת אבי . חכם שלום אחנה.
"מקומות מסומנים או רגיל?" שאל הקופאי. "מה ההבדל?" שאלתי.
"שאלה מסומנים ואלה לא", ענה. חשבתי לעצמי שהקופאי אולי אח תאום של אסייג. ממש אדיוט.
"אני יודע" אמרתי. "אבל מה ההבדל במחיר?", "אהה", ענה הקופאי ”שתיים שמונים רגיל
והמסומנים שלוש וחצי לירות.
"טוב. נקח רגיל", אמרתי. "בסדר" אמר הקופאי. "אבל תדע", הוסיף. "יושבים משורה 7 ומטה".
"כן, אני יודע" אמרתי. כאילו גילה לנו עכשיו איזה חידוש שלא נמסר במעמד הר-סיני.
מעולם לא קנה איש כרטיסים למקומות מסומנים וכולם היו יושבים היכן שרוצים. ומי שבכל זאת קנה, מצא שמקומו תפוס ע"י מגלגלי בקבוקים. ואוי לו
ואבוי לו אם פצה פה או צפצף.
וכך נכנסנו, שלושת המוסקטרים, לתוך הקולנוע, תרים אחר מקומות פנויים מעל שורה 7,
ואלה היו בשפע, משורה 11 ומטה. מתפללים שלא יגיעו בעלי "המסומנים".
קצת, פרסומות והסרט התחיל במוסיקה הנפלאה של אניו מוריקונה www.youtube.com/watch?v=FN9YLAcT6io"
וכך הסרט התנהל למשך 10 דקות בשקט יחסי. כשלפתע, ללא התראה, צעק אסייג לעבר איסטווד,
"כמה אתה מעשן! זה לא בריא"! וצחק צחוק אדיר, כי בדיוק באותו רגע, איסטווד זרק את הסיגר
ודרך עליו במגפו. האסייג הזה אמר "אתם רואים הוא שמע לי וכיבה את הסיגר שלו".
מכל רחבי אולם הקולנוע נשמעו צעקות: היי אתם שם תשתקו כבר, ואסייג בשלו - צוחק צחוקם של טיפשים.
"אם אתה לא מפסיק אני יורד אליך, צעק מישהו לעבר אסייג. ואז אסייג קם ממקמו.
וכשאומרים "אסייג קם ממקומו", הדבר דומה לדוב שעומד על שתי רגליו. זאת לדעת:
אסייג היה בעל ממדי גוף יוצאים מגדר הרגיל.
גובהו מטר תשעים וחמשה ס"מ ורוחבו כמעט 90 ס"מ. ממש דוב גריזלי.
"למי אמרת לשתוק ?"הוא פנה לבחור שמאחרינו. הבחור הצנום שרעדה וחיל אחזו בו,
ענה בגמגום, "לא לך! אני התכוונתי לאיסטווד". "אהה טוב". ענה אסייג וחזר למקומו,
כאשר מי שישב מאחריו לא ראה קולנוע, רק שמע.
המשך יבוא
אברהם אוחנה סיון תשע"ב
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה