לחמדת:
שדאגה להאיר ולהעיר את עיניי בכל שגיאה לשונית או שגיאה קלידית. ותמיד קבלתי את הערותיה.
לאינס מירושלים:
שלפעמים דימתי בעצמי –ביהירותי כי רבה – שאת נכנסת לאתר רק כדי לקרוא את שאני כותב . היי ברוכה על טוב-לבך.
לשמעון שלוש: שעקב פרק אחר פרק. וכתב תגובות בנות 4 מילים שאמרו הכול. תודה איש יקר.
וכמובן לכול הקוראים הנהדרים של "סימנייה".
זהו.
___________________________________
חכם שלום והנחושת השואבת - אחרית דבר
יום שישי ד' בניסן תשנ"ג
סמוך לכניסת השבת נודע לי שחכם שלום אינו חש בטוב, והוא מאושפז בביה"ח "ביקור חולים".
לשאלתי אם להגיע מיד במוצאי שבת נעניתי, "זה לא משהו רציני ואפשר לדחות ליום ראשון".
כך נתתי בדעתי לנסוע לבקרו ביום ראשון.
יום ראשון ו' בניסן תשנ"ג ( 28/3/1993)
השעה 1500
במשרדי שבאחת היחידות בחיל האוויר צלצל הטלפון. מצידו השני של הקו היה מיכאל טל, בנו הצעיר
של חכם שלום. "שלום אברהם" הוא אמר. והוסיף, "חכם שלום, אינו חש בטוב, ומוטב שתעלה
לירושלים לבקרו". "כך אעשה" עניתי, הודעתי למפקד היחידה אשר נתן מיד את הסכמתו,
ותוך שעה קלה הייתי בפתחו של בית החולים "ביקור חולים" בדרכי למחלקות האשפוז.
במסדרון הכניסה לחדרו פגשתי במיכאל, אשר הורה לי את הדרך לחדר האשפוז.
בדרכי נפגשתי עם רעייתו יקוט שזה עתה יצאה מביקור אצל חכם שלום. הגב' יקוט חיבקה
אותי- כחבק אם את בנה- וקראה בקול מר ונמהר : "הלך שלום, חכם שלום מת". "הלך שלום,
חכם שלום מת". כך חזרה על דבריה מספר פעמים כשהיא בוכה בדמעות שליש וביגון רב.
נצטערתי - כפי שלא נצטערתי מימיי - ולבי נשבר בקרבי. ואעפ"י כן חשתי אל מיטתו של חכם שלום.
גופו היה עטוף בסדין לבן, כך גם פניו.
הפשלתי את הסדין מעל פניו של חכם שלום, כדי לראותו פעם אחרונה.
פניו היו שלווים כפני מלאך ה' וזקנו היורד לו על פי מידותיו דימה בעיניי את דמות מראהו
הנהדר של אהרון הכהן. נשקתיו על מצחו וקראתי קריאת "שמע ישראל", שלאחריה ברכתי - בשם ומלכות –
"ברוך דיין האמת".
מפאת השעה המאוחרת ובשל העובדה שאחת מבנותיו שוהה בחוץ לארץ, הוחלט על דעת כל בני
המשפחה לדחות את הבאתו למנוחות, של חכם שלום, ליום המחרת – יום שני.
יום שני בית ההלוויות "שמגר" ירושלים.
אל רחבת ההספדים נהר קהל רב כאלף איש ואף למעלה מכך: בניו ובנותיו. חתניו וכלותיו.
נכדיו וניניו, קרובי משפחה מדרגה ראשונה, ורבים ונכבדים מאנשי ירושלים. איש לא נעדר.
רק עתה נתחוור לי כמה איש יקר זה היה אהוד ואהוב על הבריות, לבטח על בני ביתו ומשפחתו.
לאחר דברי ההספד, התבקשו בניו לומר "קדיש" לפני צאת מסע ההלוויה אל בית העלמין "בהר הזיתים"
שם רכש המנוח חלקת קבר עוד בהיותו בחיים חיותו.
הצטרפתי לאומרי הקדיש. המילים יצאו מפי שבורות ורצוצות – כמו ליבי השבור שנקרע לגזרים.
הממונה על סדר ההלוויה הודיע שלפי מנהג ירושלים אין הבנים הולכים אחר מיטת אביהם.
כאב נוסף התווסף על כאבי על שאיני יכול ללוות את חכם שלום אוחנה בדרכו האחרונה.
חכם שלום אוחנה – אני כפרת משכבו - היה האדם האהוב עליי מאז היותי על פני האדמה ועד היום הזה.
חכם שלום אוחנה היה האבא שלי.
תהא נפשו צרורה בצרור החיים.
תם וכלל לא נשלם.
שבח לאל בורא עולם
כך אמר אוחנה אברהם.
בנו של שלום החכם.
כתבתי אני בעזרתו יתברך.
אברהם אוחנה סיון תשע"ב.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
