חכם שלום והנחושת השואבת. חלק ז' פרק א.
ירושלים. קיץ 1985 – שבת אחה"צ.
בביתו הסמוך לשכונת "מאה שערים" ישב חכם שלום והמתין לידידיו - מבית הכנסת – אשר
יסיימו את תפלת המנחה ויבואו ל"סעודה שלישית" של שבת קודש.
הוא עצמו אינו הולך זה זמן רב להתפלל בציבור משום שעיניו כהו לגמרי, וניטלה ממנו יכולת הראייה.
שולחן האוכל היה ערוך במיני סלטים ובלחם משנה שהכינה רעייתו, יקוט, כמעשיה מדי שבת בשבתו.
כל בניו ובנותיו נישאו זה מכבר ואף זכה לראות נכדים, נינים, ואפשר שיראה גם דור חמישי.
בינתיים מהרהר היה בשנים שחלפו ועל נחת הרוח שזכה - במרבית הזמן – מבניו ומיוצאי חלציו.
באותה עת שהיתי בביתו בלא שחש בנוכחותי. רעייתו שאלה אותי אם אני רעב. חכם שלום – שגם שמיעתו
לא הייתה מן המשובחות, בלשון המעטה, שאל את יקוט: "עם מי את מדברת?", "עם אף אחד" ענתה.
תמיד שמח כשנכנסתי לביתו עם ידידיו מבית הכנסת ורעייתו לא רצתה "לקלקל" את המנהג.
"אבל שמעתי קולות", אמר. "כן. נכון" אמרה. "שרתי שירי שבת". "ומהו השיר ששרת" שאל.
"כי אשמרה שבת". ענתה. "שיר יפה" אמר חכם שלום והמשיך "של רבי אברהם אבן עזרא, אותיות שמו 'אברהם'
בראשי הבתים". וכדרך אגב הוסיף, "חבל שאברהם לא פה" . "הוא יבוא עם האורחים". אמרה.
לפתע התפשט חיוך רחב על פניו של חכם שלום – חיוך שלא ידעתי את פשרו, ולימים אחדים, מאוחר יותר,
שאלתי אותו מה פשר החיוך הרחב שהיה באותה שבת על פניו.
במקום תשובה הוא שאל "איפה יקוט?", ומשעניתי שהלכה לשוק, נתרצה והחל לספר לי למה חייך.
"אתה יודע, אברהם, אמר. שזה זמן רב לא טעמתי כל משקה חריף פרט למשק שהזקנים מביאים אתם בשבת.
ומכיוון שאיני יכול ללכת בכוחות עצמי לקנות, אז אני – בעל כורחי נמנע משתיית "הַמַחְיָיה" "אולם"
המשיך חכם שלום, הקב"ה זימן לי נס גדול. יום אחד גיששתי את דרכי למטבח ונתקלתי באגרטל הנחושת,
שהיה עשוי מתרמיל של פגז צבאי, ולהפתעתי מצאתי שם בקבוק משקה".
"פתחתי את הבקבוק והרחתי, והיה לו ריח של וויסקי. טעמתי ממנו מעט והחזרתיו למקומו. כך עשיתי מדי פעם.
אך יום אחד שאלה אותי יקוט אם נגעתי בוויסקי. ראשית היתממתי ועניתי לה שאיני יודע מה זה וויסקי,
והיא שאלה אותי איך ייתכן שחסר משקה אם אף אחד לא שתה ממנו?"
"שאלתי אותה איפה זה היה מונח והיא ענתה שזה היה באגרטל הנחושת. עניתי לה מיד "כבר אמרו חכמים
שכלי נחושת סופגים הם וחייבים הגעלה".
יקוט לא הרפתה ושאלה: "אולי זה נכון, אבל המשקה היה בתוך בקבוק זכוכית?".
"אִין הַכִי נַמִי עניתי לה, אף על פי כן הנחושת שואבת,.
"עכשיו אתה יודע למה חייכתי" אמר.
המשך יבוא. שני פרקים לפני הפרק האחרון הדרמטי מאוד שווה לעקוב.
אברהם אוחנה סיון תשע"ב
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
