לקוראי ספרי הפסיכולוגיה -שאלה-

......
............

קראתי פעם שבזמן מסוים האדם הסובל -הקורבן- אוהב את האדם שגורם לו לסבול, כאילו מפתח אצלו מנגנון הגנה נפשי..
ולא מצאתי הסבר יותר מזה על הנושא.. אז אני שואלת איתכם..

מדוע/ איך/ מתי הקורבן אוהב את האדם שגורם לו סבל??!

.....
............

אני קוראת המון פסיכולוגיה אך תשובה לשאלתך לא יכולה להיות קצרה ותמציתית
בגדול מדובר על אנשים שעברו דברים לא פשוטים בילדותם ובהתבגרותם,בדר"כ מדובר
באנשים חסרי ביטחון עם דימוי עצמי נמוך מאוד,אנשים שבטוחים שלא מגיע להם שיאהבו
אותם משום שאין מה לאהוב,קראתי לא מזמן שברוב המקרים זה מגיע מהבית,בילדות,הורים
לא מפרגנים,מקניטים,חברה שלא מקבלת אותך כאינדבדואל.
לכן הקורבן כפי שהגדרת את זה אוהב ואפילו מעריץ את זה שגרם לו סבל משום שזה מתייחס
אליו...נותן לו תשומת לב על אף שהיא שלילית והרסנית

קחי לדוגמא -ילדות שחיו בצל אבא מכה-שרובן התחתנו עם גברים מכים.
או ילדות שעברו תקיפה מינית ודווקא להן סיכוי להיפגע מינית גדול יותר מילדות אחרות(זה איזה שדר שהן משדרות ואינן מודעות לכך)וכן רבות מהן-הופכות לנערות ליווי או גרוע מכך...
סוהא יקירתי-
נכנסת לנושא כו מורכב .

ילד הוא כמו פלסטלינה.

מה שהוא למד -מה שנפשו למודה ,נטמע בו לאורך כך חיו.
עד כמה שהוא מנסה ,הוא מוצא את עצמו באותם מצבים שהבטיח לא להכנס אליהם.
ללא ידיעתו הוא ממחזר את חיו שוב ושוב...
אם בעבודה ואם בנישואים ואם בהורות...
נפשו אינה יכולה להכיל משהו אחר-הוא אינו מצליח לגעת בדברים שלאחרים כה ברור.
הוא חיי בתוך מעגל שקשה מאוד לצאת ממנו.הוא ממחזר את חיו ללא שוב...
אם היו אומרים לך כל חייך שאת מכוערת -אפילו והיית הכי יפה בעולם לעולם לא היית מצליחה לראות זאת...
אנורקסייה למשל היא דבר מורכב מאלפיי סיבות.(התעללות מינית שגורמת לשנוא את הגוף,התעללות נפשית והמון..)אבל בצורה פשוטה אם ילד שמן מקבל כל חיו את המסר הזה -הוא ירזה למוות ולא יצליח לגעת בגופו האחר..
הייתי ממליצה ובחום לשקוע בספרים שמסבירים הרבה יותר טוב ממני את הנושא.
ואם מנגנון הגנה-הרי הוא פיתח מנגנון זה ומשתמש בו וגם כי שוב-זה מה שנפשו למדה..

נושא כואב וקשה מאוד.
וצר לי עד כמה שהוא אמיתי וחי ונושם בחברה של ימיינו

והאמיני לי אני שמחה שאת מגדירה זאת כאהבה-
ולא בגלל הטעות הנוראית בהגדרה אלה כי,
אינך מכירה את הסבל הזה .
שלך.ומה טוב שכך..

נ.ב
האתר מציע ,וגם באינטרנט ישנם ספרים רבים לקריאה .
טראומה והחלמה של גודית לואיס הרמן
ילדים שאינם רוצים לחיות של דר ישראל
על אנורקסיה של איתן בכר(אם אני לא טועה...)
ועוד המון.
בהצלחה.

כמסכנה, וכך זוכה לזכויות יתר מהחברה. חלק אחר הוא באמת סינדום שטוקהולם, או דחף פסיכולוגי שאומר שאת לא טובה מספיק, וצריך להעניש אותך.

אני חושב שבגדול הרעיון הוא שבמהלך השבי את מבינה שהאדם ה"רע" הוא בכל זאת בנאדם, יש בו גם צדדים חיוביים.

או...

כשאת מוחזקת הרבה זמן בשבי, האופי שלך מתחיל להשבר, ומתישהו את עשויה לקבל על עצמך את ה"עול" האידאולוגי/תרבותי של השובים שלך. את מתחילה לחשוב שהשובים שלך תפסו אותך בצדק, כי השתייכת לקבוצה הרעה, והם בעצם הטובים. ולכן מאותו רגע, מי שעשה לך סבל הם לא אותם אנשים, אלא החברה אליה השתייכת קודם לכן.

בכל מקרה, הדבר הזה מוכר, הוא קרה יותר מפעם אחת. זאת לא סתם "שמועה" על מישהו שקרה לו פעם...

נניח במקרה של בני ערובה-אם אני משתפת פעולה אם אני נחמדה לשובה שלי אולי הוא לא יכעס עליי? ואוליי הוא לא יהרוג אותי? פשוט יצר השרדות.
ולא כל כך מוצאת חן בעיני ההגדרה של "שבירת אופי" יש לזה קונוטציה שלילית כאילו השבוי אשם במשהו.
אני בדעה שאדם צריך לעשות הכל על מנת לשרוד-גופנית ונפשית.(עם הסתייגות-קשה לי להסכים עם פגיעה באחרים על מנת להגן על עצמי אבל מעולם לא עמדתי בסיטואציה כזו כך שמי אני שאשפוט?)
ולעניין דוגמאות ראי מקרה חטיפת פטי הרסט.
התשובה שלי מתייחסת בעיקר לתסמונת שטוקהולם לא למקרה של אישה מוכה או ילד מוכה אבל נראה לי שהקווים הדומים הם שאדם מסויים הוא החזק ושולט בגורל שלך ולך אין שום דרך להתנגד לו וע"י אימוץ האידיאולוגיה שלו או הרמתו למדרגה גבוהה יותר קל לך להתמודד עם הקטנות והחולשה שלך

אם כי אין בי שמץ של מושג בו אני אישית חשה שנאה טהורה לכל אחד שהציק לי אולי דבר שאני כן אוכל לעזור זה לחפש כתבים של המרקיז דה סד אגב קראתי פעם קטע קטן וזה מחריד ומגעיל בצורה יוצאת דופן במיוחד עוד דבר המילה סדיסט קרויה על שם אותו סופר

שמדובר כאן באובססיה של הקורבן ולאו דווקא באהבה שלו אל האדם שגורם לו סבל.
ההבדל בין אובססיה לאהבה הוא מאוד מבלבל.
כפי שאני רואה את זה אהבה היא משהו יותר טהור...משהו בסגנון של לקבל את האחר ללא תנאים ולהיות שליו ושלם עם ההרגשה.
אובססיה "באהבה" היא כשאתה לא מבין מה אתה "אוהב" באותו אדם וכשאתה לא מצליח להוציא אותו מהראש וכשאותה הרגשת "אהבה"/(אובססיה) גורמת לך לסבל ולחוסר.
בסיטואציות של קורבן אשר "מתאהב" במתעלל שלו זה בדרך כלל התפתחות של אובססיה.
אובססיה באהבה מתפתחת כתוצאה מפגיעה והסיבות הן מגוונות.
דוגמא אחת:
כשאדם נפגע מאוד מאדם אחר, הקורבן עלול לראות את המתעלל כדמות בעלת כוח עצום (שזה דבר מושך בפני עצמו) וכדמות שכביכול מחזיקה את המפתח לאושר ולאומללות של הקורבן מכיוון שהוא הצליח לאמלל אותי כל כך, החשיבה האינסטיקטיבית (והשגויה) שלי היא שהוא זה שגם יוכל לאשר אותי ואז אני מפתח אובססיה (אהבה#!*#?$) "להשיג" אותו.
לאנשים פחות מגובשים וכאלה שכל הזמן תלויים באישורים וחיזוקים של החברה בכדי להרגיש טוב יש יותר סיכוי להיכנס ללופ של אובססיה.

עד כה אף פעם לא חשבתי על השורש המשותף של המילים "אושר" ו"אישור". האם האישור גורם לאושר? האם האושר גורם לאישור? ומה הקשר בין אושר, אישור ואהבה?

כן. קראת נכון את הכותרת.
הרגע קראתי את השאלה שלך ופתאום נזכרתי בספר אחד מעולה שמשום מה נעלם מחנויות הספרים(חיפשתי לפני זמן מה ולא היה...) ושמו- "אהבה אובססיבית".
בין שאר הדברים שהוא דן בהם בצורה מדהימה!! הוא מדבר על הקטע שאנשים מתאהבים באנשים שעושים להם רע. כן. מ-ת-א-ה-ב-י-ם!!
זה לא יאמן אבל זה קיים. תנסי להשיג את הספר הוא מסביר בצורה מיוחדת מאד את הנושא הזה,
ואלי תשלחי לי אותו... ;)

אם אמצא את הספר אשלח בשמחה
:)

ההגדרה "אהבה"
אולי צריך להיות במקומות הללו כדי להבין עד תום -אם אפשר להפנים דברים הזויים כאלו.
במסגרת התנדבות שהיתי במרכזים של אלימות ונערות במצוקה ולא מצאתי את "האהבה"
לביא לפני 10 חודשים בערך רשם על "הספר הוא יתום"
עד כמה צדק.
לא אינני מזלזלת בדברייך -נכונים הם.
את ההגדרה איני מקבלת.

קישור לפוסט #3230

פורומים›א כללי›לקוראי ספרי הפסיכולוגיה -שאלה-

קוראת המון פסיכולוגיה

קשה לי ומאוד-

הקורבן אינו אוהב את הסבל- זה מה שהוא ינק בילדותו-וזה מה שהוא מכיר ויודע....זה מנגנון ההגנה שכבר טמוע בו ורק בו הוא יודע להשתמש..

יש גם את "סינדרום שטוקהולם"...

זה גורם לו להחזיק בדמות שעוצבה

תסמונת סטוקהולם

זה מנגנון הגנה של הנפש

אני חושבת שזה הרעין של סאדו מזוכיזם

יכול להיות

מעניין

אהבה אובססיבית..

תודה על העזרה