פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 372 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים חכם שלום והנחושת השואבת חלק ה, המלך השדכן. המשך מהפרק הקודם.(שמעון. אני מקווה שתהנה מדמות מסוימת) אברהם
חכם שלום והנחושת השואבת חלק ה, המלך השדכן. המשך מהפרק הקודם.
שליח המלך אשר הגיע אל המטבח להבהיל את מרים, מְצָאַהּ מנמנמת על אחד הכסאות.
גם בתה צרפה שני כסאות זה לזה ונמה שנת ישרים.
השליח כחכח מעט בגרונו, וכהרף עין נתעוררה מרים מלכא. כך גם בתה הקטנה.
"לָלָה מְרִים" אמר השליח "אדוננו המלך, שיחיה, מבקש לשוחח עמך וגם עם בתך".
מרים תהתה בליבה מה למלך ולבתה ועל שום מה מבקש המלך לראותה. אך לא אישה כמרים מלכא
תבטל זמנה בהרהורי שטות ובמחשבות און.
"המתן לנו מספר רגעים", אמרה מרים לשליח . "רק רגעים אחדים לרחוץ פנינו ולסדר מלבושינו
כדי שאני ובתי נגיע אל המלך כיאות".
בין כך ובין-כך, נטלה מרים שני טסי נחושת גדולים. על האחד הניחה כוסות בדולח בציפוי זהב,
קומקום תה חם – שלתוכו נתנה צרור נענע בטעם פְלָיוּ.
על הטס השני הניחה מיני תרגימה ותופינים, עוגיות פיטיפורים, נכֹאת וצרי ולוט בוטנים ושקדים.
ותרא מרים כי טובים המטעמים למאכל וכי תאווה הם לעיניים, נטלה בידה את המגש עם התה, ואת המגש
שבו מיני המתיקה נתנה ביד בתה, ושתיהן שמו פעמיהן אחרי השליח אל חדר ההסבה. אל מקום מושבו של המלך.
בהוראת שומר הסף נכנסה רק מרים אל החדר. "את נערתי" אמר השומר אל הנערה, "לא תבואי אל המלך,
כי אם חפץ בך ונקראת בשם".
לתדהמתה הרבה הבחינה מרים בשלום החייט יושב למרגלות המלך כאילו היה ידידו משכבר הימים.
"ללה מרים פנה המלך אל הטבחית. "מכירה את, וודאי, את שלום. הלא כן ?",
"כן אדוני" ענתה מרים. "מכירה אני את האיש הטוב והחכם הזה. הוא גם סייע רבות בהכנת בחגיגות
לכבוד מלכנו".
המלך, ללא הקדמות נוספת, שאל את מרים: "התחפצי בו לחתן עבור בתך ?"
"האם אדוני מתלוצץ עמי?" שאלה מרים. מופתעת בעצמה מעזותה הרבה.
"לא. איני מתלוצץ עמך" אמר המלך בפנים חמורי סבר. "מהי תשובתך?" שאל.
"לכבוד יהיה לי" ענתה מרים, "אם מר שלום יאות להיות חתני. "אך" המשיכה מרים, "אין הדבר תלוי
ברצוני, כי אם ברצון בתי".
"אם כך" אמר המלך, "נקרא לנערה ונשאלה את פיה".
שלישו של המלך פתח את הדלת וקרא לנערה. זו צעדה בצעדים מהוססים כעלה נידף ברוח,
וארכובותיה דא לדא נקשן.
"גשי עד אליי", אמר המלך, והביט בה בעיניים טובות ומרגיעות.
"מה שמך, ילדתי?", שאל.
"יקוט. אדוני המלך. יקוט בת מרים מלכא", ענתה הנערה.
"וכמה ימי שנותיך?" המשיך המלך ושאל בלשון אבהית, עד כדי שניטלה הבהלה מהנערה.
"שתים-עשרה שנים ומעט יותר", ענתה הנערה, כשקולה נשמע רגוע ובוטח יותר.
המלך בחן את הנערה, שניצני נַשִּיוּתָהּ הִבְכִּירוּ זה מכבר, וחזותהּ הייתה של אישה לכל דבר ועיניין.
"יודעת את" אמר המלך, "שהגעת לפירקך, וצריכה את להינשא. שלום, היושב כאן לידי, ביקש את ידך.
התלכי עמו?" שאל המלך.
יקוט, שנבוכה הייתה מהשאלה המפתיעה, סבבה פניה לעבר אימה. זו הנהנה בראשה כאומרת הן.
"כן אדוני המלך" אמרה. "אלך עמו".
המלך קם ממקומו אחז בשתי ידיו את פניה של יקוט ונשקה על ראשה, לקול מצהלות אמה והמלכה.
זו הגדילה עשו ואף הוציאה מְחַרִיטָהּ, שני צמידים עשויים זהב טהור ונתנם אותם על ידי הנערה.
"מָבְּרוּכְּ" אמרה המלכה. "אַלָלה יְבַּרְכּ פִיק" ענתה יקוט מלכא' שזה עתה נתארסה לשלום החייט.
המשך יבוא בע"ה. - אנחנו רק במחצית הדרך.
אברהם אוחנה. סיוון תשע"ב
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים אני נהנה גם מכל יתר הדמויות שמעון שלוש
-
