חכם שלום והנחושת השואבת חלק ג' הסעודה המלכותית.
את פני המלך והמלכה וכן המוזמנים שנכנסו זה עתה לאולם המבואה שבארמון קידם מחזה מרהיב ביופיו.
אולם המבואה היה גדול ורחב ידיים כ 20 אמה רוחבו ו אורכו כמעט כפול מרוחבו.
קשתות רבות ניצבו בחללו של האולם כשכל קשת הייתה צבועה בצבעים שונים מחבירתה. אין קשת זו דומה
לקשת אחרת, כשהצבעים השולטים היו ירוק וכחול, ומעט אדום. עיגולי הקשתות עוטרו בעיטורי זהב, מלאכת
מחשבת מעשי ידי אמן. בעלי העין החדה יכלו להבחין בפסוקים מן הקוראן ששולבו בתוך העיטורים המוזהבים.
מן התקרה הגבוהה השתלשלו נברשות ענק אשר חרף היותו של החשמל מצרך מצוי, דלקו בהם נרות שעווה רבים
בעלי ריח עז ונעים שהתפשט בכל רחבי האולם. לאורך קירות האולם- בין קשת אחת לאחרת - היו פרושים
מרבדים ועליהם כורסאות בעלי מיסעד נוח מאוד וכן שולחנות עץ בגוון המהגוני.
המלך ורעייתו ומעט מהפמליה שלו התיישבו אל השולחנות למנוחה וחילוץ עצמות מטורח- הדרך המייגע.
המשרת האישי אץ רץ למטבח וחזר משם בלווית שני מלצרים הדורים אשר בידי כל אחד מהם, טס נחושת
ועליו מינים משקים קרים: משקה לימונים בטעם נענע, משקאות תוססים וכן פלחי תפוזים מסוכרים
ומעט מפירות העונה.
לאחר המנוחה שנמשכה כמחצית בשעה ניגש שר הטקס ולחש דבר מה באזני המלך. המלך הנהן בראשו וקם ממקומו.
כך עשו רעייתו ושאר האישים. כולם נשרכו אחר שר הטקס שהוביל את המלך ופמלייתו לאולם האוכל הנהדר.
מה נהדר היה מראה אולם האוכל שדמה לאולם המבואה בצבעים מרהיבים וקשתות קטנות ששיוו למקום צורת קיטונים-קיטונים, במרכז ניצב שולחן גדול ביותר שלארבע פינותיו ניצבו שלושים כסאות בעלי משענות גב
גבוהות ביותר וגם הם – כיתר הריהוט באולם – רופדו בבדים מעוטרים ומחוטבים תבנית היכל.
בשני ראשיו של השולחן, מעט מאחרי הכסאות עמדו שני מלצרים לבושים במין גלבייה ירוקה וחגורים
באבנט בצבע צהוב. לראשם עטו טורבן לבן מעוטר ברקמת בית המלוכה. השולחן היה ערוך בטוב טעם ובכלים
מכלים שונים, לבנים כעין הבדולח. הנרות הגדולים שבמרכז השולחן דלקו בגאון, ואורם ריצד
על הכלים היפים להפליא.
הממונה על האירוח, הושיב את רעיית המלך בראשו האחד של השולחן ואת המלך בראש השני הנגדי,
וכך הושיב את האישים כל אחד לפי כבודו ומעלתו.
בהינתן האות, סבבו מספר מלצרים והגישו את המנה הראשונה שכללה בין היתר מיני ירק וקינרס
ממולא בשבבי מוח עגל. ולאחריו הוגשה המנה העיקרית כבש עם מעט אורז מקושט בכמהין מתובלים
בזעפרן. הטעמים והריחות הנפלאים של המאכלים, דומה, נִּבטו מפניו של המלך הצעיר , וכל כולו
אמר קורת רוח מרובה.
כדרכם של מוסלמים אדוקים, לא הוגשו לשולחן משקאות חריפים או יינות מסוג כלשהו. בין מנה למנה
קינחו האורחים בשתיית מיני שָׁרַבַּת, מעשה ידיה של הטבחית הראשית, הגברת מרים מלכא.
הארוחה נמשכה שעות ארוכות, ובסיומה נכנסה הגברת מלכא עם עוגת יום-הולדת גדולה ומרשימה ביופיה.
האורחים קיבלו את פניה של הגב' מלכא במחיאות כפיים סוערות ואף המלך לא הסתיר את שביעות
רצונו מהערב המופלא.
המלך, שלא כדרכו ובניגוד לכללי הטקס, פנה אל הגברת מלכא בזו הלשון : "לָּלָּה מְִרים, אְלָלה יְבָּרְכּ אִידִיכּ עְלָא הַד אֵלְמַכְּלָה אֵלְמִזְיָינָה בְּיזַף" (דודה מרים, אלוהים יברך את ידייך על האוכל הטוב והטעים מאוד). הגברת מלכא, שמצויה הייתה בדרכי מלכים, ענתה למלך באותה מטבע: "אְלָלה יְכְּתֵר כִירְכּ וִיטוֹול עוֹמְרָק יָא מוּלָאי אֵלְמָלִיכּ" (אלוהים יגדיל חסדך ויאריך ימיך, אדוני המלך).
הגברת קדה קידה עמוקה ופנתה לשוב אל מקום עבודתה – המטבח.
המשך יבוא. אינשאללה.
אברהם אוחנה. ר"ח סיוון תשע"ב
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
