חכם שלום והנחושת השואבת – חלק א,
להיות חייט-אמן אינו דבר של מה בכך. על אחת כמה וכמה בחצר המלוכה, שההקפדה על כל תג ותג - היא דבר שבשגרה. ועל טעות קטנה, בתפירת תך נסתר אחד או דילוג על צבע ברקמה, נידון אותו חייט לדיראון עולם ושמו מתפרסם ברבים, אוי לאותה בושה, כמי שסרח במלכות.
העיר מרקש – מרוקו ה- 10 באוגוסט 1931
ארמון המשנה של הסולטן מוחמד החמישי.
מקום מושבו של סולטן מרוקו היה בארמון המלוכה ברבאט עיר הבירה הגדולה והמשמעותית ביותר במרוקו. אולם לסולטן היו ארמונות נוספים בערים הגדולות: מרקש מקנס ופס. אשר שימשו לנופש למשפחת המלוכה, או לחגיגות כלשהן.
המלך נהג לחגוג ולעשות משתאות בשלושה מועדים בשנה: ביום הולדתו, ביום עלותו על כס המלוכה וביום הכתרתו למלך עם הסתלקותה של צרפת ממרוקו בשנת 1956.
לפעמים חגג את יום הולדתו בארמונות המשנה במקנס, מרקש ופס. כך עשה בשנת בשנת 1931 עת הביע את רצונו לחגוג את יום הולדתו בארמון המשנה במרקש – שם הועסק חכם שלום כחייט אמן.
חודש לפני המועד הנקוב, עמד הכול מלכת בארמון. כול העובדים – על שלל תפקידיהם – נדרשו להירתם להכנות למאורע החגיגי. חדרים סויידו וכויירו מחדש, ריהוט רב הוחלף ועיקר המאמצים הופנו להכנת הסעודה המלכותית וקבלת הפנים לסולטן. אחדים מהעובדים הועברו באופן זמני לתפקידי מלצרים וטבחים.
חכם שלום קיבל תפקיד של מסייע במטבח הגדול לעשות ככל אשר יְצוּוֶה.
על הכנת הארוחה רבת המנות והמעדנים הופקדה הגברת היהודיה מרים מלכא, שהייתה אחת המבשלות המופלאות של מרוקו בכלל, ושל הארמון במרקש בפרט. כדי לסייע לה במלאכת הבישולים הביאה עמה את בתה בת ה- 13 שגם היא כבר למדה את כל רזי המטבח ודומה שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ .
המטבח בארמון – זאת לדעת – גודלו כגודל אולם ענק וכירות בישול היו בוערות תדיר כשעשן מיתמר אל-על. לאורך קירותיו של המטבח ניצבו דרך קבע צנצנות זכוכית שקופות ובתוכם ירקות ופירות כבושים בצבעים מצבעים שונים: זיתים ירוקים ופלפלים אדומים. לימון צהבהב כרוב וכרובית וכל דבר שגידולו מן הארץ שדרכו להיכבש – נכבש. הכל מעשה כסף במשכיות זהב פרי ידיה האמונות של הגברת מרים מלכא. גם מקומם של התבלנים – ששימעם יצא בכל אפריקה – לא נפקד והם היו מונחים אחר כבוד על מדפי המטבח החל מפפריקה אדומה מתוקה עם שמן, כורכום צהוב וכלה, כמובן,בתבלין היקר והידוע - הזעפרן. הדבר ברור מאליו שכל פינה נתעטרה בבקבוקי שמן הארגן והיו פריט חיוני בכל מעשה תבשיל וקדרה ואף בסלטי הירקות.
חכם שלום שהיה עתה באמצע העשור השלישי לחיו טרם מצא רעייה כלבבו, אם משום עיסוקו הרב, אם משום שלא שהה בקרבת הקהילה היהודית. נתן עינו בבתה בת ה – 13 של הגברת מלכא, ותר אחר הזדמנות לבקש את ידה של הנערה רבת-החן וההדר.
המשך יבוא (אולי).
אברהם אוחנה, אייר תשע"ב.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
