קולע הסלים חלק ג'
שוק מחנה יהודה. יום רביעי שעת צהריים.
לפני ימים אחדים רכש שמואל חריף את חנותו החדשה לתבלינים.
זה שעות רבות שהוא עסוק בסידור החנות, מדפים עמוסי פירות יבשים מיני מתיקה ובעיקר
צנצנות רבות של תבלינים מכל הצבעים והריחות, החל מהכורכום הצהוב הצהוב הזה וכלה בפפריקה
ההונגרית האדומה ועוד כיד רוחו הטובה עליו.
לפתע שמע זמירות ושירים במקמים שהיו זכורים לו לטובה משולחן השבת אצל הוריו בבגדד.
שמואל הניח את כל עיסוקו ופנה אל עבר הקולות שבקעו מעבר לדלת הפלדה הכחולה שתמיד הייתה נעולה.
לאחר נקישה אחת או שתיים פסקו הקולות, וגרירת רגליים נשמעה מתוך החנות בעלת הדלת הכחולה.
מולו עמד אדם בגיל חמישים, אך נראה כבין שבעים. שיבה נזרקה בשערו, ועיניו כהו זה מכבר.
החנות הייתה מלאה על גדותיה בסלים מכל הצבעים והמינים בכל גודל ובכל צורה.
לא היה טפח שלא היה מונח עליו סל. רק שביל דק נותר בין הסלים להליכת אדם.
"ברוך הבא, ברוך הבא!" הכריז עזיז קולע הסלים.
"מי אדוני?", שאל. והוסיף, "ובמה זכיתי לביקורו של מר".
"ברוך הנמצא" אמר שמואל החריף. "שמעתי את רינתו של כבודו, ובאתי לראות השלום לך".
"ההינך מכירני ?" שאל עזיז.
"אין איש במחנה יהודה שאינו מכירך ואת חריצותך",
ענה שמואל. "אולם מחילה מכבודו" שאל שמואל, "מדוע אינך פותח את החנות ומציג את סחורתך?".
"אין לי צורך בכך" ענה עזיז "ואין לאנשים צורך בסלים, וכל שנשאר לי הוא לשיר שירים ולסלסל סלסולים".
"הרי לפניך עצתי והצעתי", אמר שמואל. " חנותי החדשה גדולה למדי,
ואשמח להניח מספר סלים בכניסה לחנות ואם יקנו את הסלים אעביר לך את תמורתם. מה דעתך ?"
"לו יהי כדבריך" אמר עזיז. ועיניו ברקו מאושר.
המשך יבוא
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
