.
מעשה
באריה גבור
שועל פיקח
וחמור טיפש.
שמרוב טיפשותו
נתן עילה למיתתו
לשועל את ארוחתו.
ולאריה את קופתו ומלכותו.
וכך היה המעשה.
ויהי היום, יום הולדת את מלך החיות, ציווה על משרתיו עושי רצונו להכין משתה
כדת וכדין. עם תזמורת ורקדנים זרי פרחים ושושנים ואף שקדים ובוטנים,
אולם קופתו הייתה ריקה מלמעלה עד למטה, ולא הייתה בה פרוטה לפורטה.
המלך זימן את השרים להתייעצות דחופה כיצד ואיך למלא את הקופה
כל שר בתורו יעץ לו את עצתו, ורק רעיונו של השועל הפיקח, את הדעת הניח.
וכך הייתה העצה והעליליה של שועלנו - לעשות מגבית כספית מכול כוחותינו.
לשם כך הוא ביקש מהמלך סמכות של סגן וממלא מקום וגם טבעת לחתום.
השועל מינה את החמור לאספן ראשי של המעות, גם אם זה יהיה בדם יזע ודמעות.
חמורינו, כדרכם של חמורים דבק במשימה ללא דין ודברים גם בחדרי חדרים.
אסף כסף מהפיל, ואפילו מהסגן הפעיל, מהנמר והנמרה וצירף פרוטה לאגורה.
בהגיעו אל המלך עם הרעמה, ביקש גם ממנו שירים תרומה.ממש הכרזת מלחמה.
אך האריה אינו יודע מיני ליצנות, ופקד על השועל – את החמור לתלות. וגם לצלות.
הוא יהיה מתנת יום הולדת נאה ורבת כמות, הבא נא לי את ליבו וגם את הכליות.
ולא אחר השועל להפיל מדברי המלך אף לא כחוט, ואת החמור לקח לשחוט.
חתך אותו לאברים אחדים כפי מספר הסועדים, אך את ליבו וכליותיו אכל בעצמו.
ולמלך נתן מנה אחת אפיים מהאברים הבתורים, כיאה וכיאות למלכים גיבורים.
"היי מר שועלי", קרא האריה, האם לשם כך נתתי לך לשחוט ? איפה הלב והכליות ?
הו, מלכי ירום הודו, ענה השועל, "לחמור זה מעולם לא היו לב או כליות, שאם כן....
לא היה בא מן המלך לגבות"
מסקנה: לפעמים עדיף להיות שועל עם הבטחה לארוחת ערב,
מאשר אריה שנשאר ללא כליות ולב.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
